מדובר במפגש הראשון של הנהג הטרי עם מפגע תנועתי בשם 'רחוב
משולב'. הרעיון של פלא זה נהגה, ככל הנראה, ע"י אחד מילדי
הפרחים של שנות השישים שחשב לעצמו, בינות לעננות עשן
המריחואנה, "מדוע לא יכולים בני האדם והמכוניות לחיות בשלום
ובאחווה יחדיו?". אחרי כן הוא דידה בזיג זג לחדרו, ובעזרת
עיפרון קהה חוד בצבע סגול העביר את פרי מוחו הקודח (או מה
שנשאר ממנו אחרי ההתעללות הנרקוטית) אל הדף ובכך שרטט את
הקווים הראשונים לדמותו של קירוב הלבבות בין הולכי הרגל לכלי
הרכב, אשר ממשיך לרדוף אותנו עד ימינו אנו ומייסר נהגים ותיקים
כירוקים. כיום אנו מאמינים שאביו היה יצרן בלמים (ר' להלן).
לשמחתנו, כל יישוב בורך בלפחות רחוב משולב אחד, כך שכל דיכפין
ודוכיפת יוכלו לחוות על בשרם את העונג הצרוף בסמוך למקום
מגוריהם. השמות משתנים, אך התופעה זהה. לשלי קוראים סמילנסקי.
למעשה, שם הרחוב הוא רמז או משהו כזה, אבל סמילנסקי זה יותר
קליט.

כמו כל מדע, גם לסמילנסקולוגיה יש הנחות יסוד משלה. האקסיומה
הראשונה נוגעת לנכס צאן הברזל של הרחוב המשולש: המשאית החונה.
אף אחד לא יודע למי היא שייכת או מנין ומתי הגיעה. היא תמיד
הייתה שם. תמיד חונה. בכביש דו סיטרי. ותמיד בנתיב שלך. המדען
היפני הנודע אישימוטו הגדיר את האקסיומה הראשונה של הרחוב
המשולב באופן ההבא: "בכל רגע נתון, קיימת לפחות משאית אחת
בכניסה לרחות משולב כך שההפרעה לתנועה הנגרמת על ידה תהיה
מקסימלית". נהג משאיות דיווחו כי הם נתקפים פירכוסים ועקצוצים
כל אימת שהם מתקרבים לרחוב משולב. אחרים דיווחו כי בשנתם הם
רואים תמרור של רחוב משולב מתנוענע אנה ואנה כמטרונום בקצב
היפנוטי...

לאחר שעקפת את המשאית, נגלה לפניך הרחוב המשולב במלוא הדרו:
כביש רחב ידיים שהמכוניות החונות בצידו הצרו אותו לכדי קצת
פחות מרוחב הנתיב הממוצע. הדבר השני שהנהג החדש ישים לב אליו
ברחוב המשולב הוא הולכי הרגל. המון. כמו נמלים. בכל מקום, חוץ
מהמדרכה, כמובן. האקסיומה השניה של הסמילנסקולוגיה, אשר נוסחה
ע"י המדען הגרמני אוטו פון מאהט, קובעת כי: "הסיכוי של הולך
רגל ברחוב משולב להבחין בקרוב משפחה בצידו השני של הרחוב נמצא
ביחס הפוך למרחק בינו לבין מכוניתך". לעיתים קרובות ניתן לראות
שני אחים שהופרדו בלידה ומאז לא ראו זה את זה 50 שנה חבוקים זה
בזרועות זה באמצע הכביש, תוך התעלמות מוחלטת מהאורח הלא קרוא
המצטרף לאיחוד המשפחתי בעל כורחו במהירות 40 קמ"ש. נהגים רבים
מצטיידים במכונת ירייה בטרם המעבר ברחוב משולב ופשוט יורים
באויר (במקרה הטוב) כדי לפזר את ההמון, ואז עוברים באין
מפריע.

מאמרים רבים נכתבו על התופעות הדתיות הקשורות ברחוב המשולב, אך
טרם נמצאה הסיבה מדוע כל אימת שנהג עומד לצאת בחנייה ברוורס,
נתקף הוא ביראה ובמורא גדול, ובראשו עולה, מתוך תהום הנשייה של
הזיכרון הקולקטיבי, סיפור אשת לוט. מפאת עוצמתה של חוויה
רוחנית זו, מאמין הנהג בכל מאודו כי אם יסתכל אחורה יהפוך גם
הוא לנציב מלח. ולכן, הם פשוט לא מסתכלים אחורה. לא נדיר לראות
נהגים הלוחשים את תפילת הדרך, עוצמים עיניים, משלבים להילוך
אחורי, ונכנסים בחנות לירקות אורגאניים.

יצרני מכוניות חדשניות מתגאים בכך שהם מכוניתם יכולה להגיע מ-0
ל-100 קמ"ש ב-6 שניות. המוניות ברחוב משולב יכולות לעשות את
ההפך, והרבה יותר מהר, תוך הפרה של רוב חוקי הפיזיקה. אף אחד
לא יודע כיצד הם עושים זאת. למעשה, בחינה מדוקדקת של מבנה
המונית תגלה כי יש למונית שתי דוושות: דוושת גז לנסיעה מעל
המהירות המותרת ודוושת טורבו למעבר צמתים כשהרמזור כתום. נראה
כי נהגי המוניות שומרים על אמנות הבלימה בסוד, ולא מעבירים את
הידע אלא לנהגי מוניות חדשים לאחר שנשבעו אמונים לחברת
המוניות. כדי לשמור על חשאיות, נהגי המוניות משתמשים בבלימת
הפלא רק כאשר הם מעלים נוסעים. בבלימה לצורך הורדת נוסעים הם
פשוט נעזרים בעמודי חשמל.  

כיום, כל הרחובות המשולבים נמצאים בבעלות חברה פרטית, הכניסה
אליהם בתשלום, ונערך להם קמפיין פרסומי שהסלוגן שלו הוא:
קח את המשפחה, הדודים והכלבלב, ובוא לבלות ברחוב המשולב!