ואיך תהיתי על
מה שיש בך,
כאילו לא ידעתי
מתחילה,
לא הבנתי כיצד יתכן
זה כאילו את
כל-כך קרובה.
נוגה,
הילה בתלתליך,
ומדוע,
מדוע זה מרגיש
אני.
מבטך מטפטף אצלי
מודעות שטופה ובהירה,
גשמי ברכה,
והירוק שבעיניך
משתקף כבמראה,
עד אשר הבנתי -
סיפורך הוא סיפורי,
כאבך הוא כאבי,
דמעותיך שלך גם הן מתגנבות בלאט
אל בין תריסי העיניים,
גופך שלם,
צינה אוחזת בי במגעי עמך,
אהבתך קשה ונוקבת
כאהבתי שלי.
יפתי,
אילו הייתי גבר,
הייתי חומדת אותך
לאין סוף,
מציפה משכנותיך
שושנים אדומות,
עונדת לצווארך פתקאות אהבה
לוחשות בלילות,
כשאת מתהפכת בין הסדינים הייתי
מתדפקת על דלתותיך,
עד אשר תעתרי
ותכניסיני אל
לב נשמתך,
כל כולך -
שירה ומלאכים.