אשכב כאן לבדי,
אף אחד לא לידי,
אף אחד לא יבין, מה עובר בראשי?
גם לא אני.

על אדמה בוערת אני עומדת
והשמיים הם את הכל ידעו,
אך שיקרו, אולי כדי להקל על הכאב,
אולי כדי לתת לי זמן להתחזק.

אך גופי התמוטט, התפורר ושקע בחול,
הוא קיבל גוון מוזר
ואף אחד לא הצליח לחלץ אותו.

כשהגיע רגע האמת
והחלטתי להסתכל איך אני נראת,
נבהלתי מגופי המקומט, עיניי העצובות
ולבי הבודד שהשמיע זעקות.

אני ברחתי ממנו, הוא נשאר לבד
והייתי זקוקה לך, שתחברי אותנו בחזרה,
אני בגדתי בו בגופי שלי,
לא הצלחתי לגרום לו להאמין.

אז גם אותי אני שכחתי,
אי שם בחולות.
הרגתי את החלומות,
המחשבות והתקוות.
נשארתי ריקה, ללא שום כוונה
מחכה.