מערכון סטירי, חלק ראשון מתוך "הטרילוגיה על השמאלני
האחרון"

המקום: אולפן טלוויזיה, נראה כמו סלון
דמויות:

-       יוסי: מנחה מעונב אבל ספורטיבי
-       אריה: פוליטיקאי שהיה גנרל, חנפן מקצועי
-       אבנר: גבר צעיר ספורטאי אבל דוגמן
-       מרים: אסטרולוגית בת 65, מבוגרת אבל צעירה, רוצה להיות
מפורסמת
-       כסא ריק - יגאל עמיר, לבוש חולצת צ'ה, ג'ינס וכיפה.


[מתפתחת שיחה קלילה, חוזרים מפרסומות, מוזיקת רקע ואקשן]

מנחה: [פונה לתזמורת] אתם עושים גם בר-מצוות?

[צחוקים]

מרים: אריה, אתה הכרת את מה שהם ניגנו עכשיו, זה לא מתקופתנו,
אתה יודע (צוחקת)

אריה: אני דווקא מעורה במוזיקה העכשווית, אני בכלל מחובר, מה
שנקרא, לצעירים. לפני שבוע הבן שלי, ירון, לקח אותי להופעה
משהו יוצא מן הכלל של חבורה צעירה, חבר'ה שובבים כאלה
(מחוייך)... קראו להם... אההה...

מנחה: אריה, תיזכר באיך קוראים להם אח"כ, לוחצים עליי באוזניה
ואני קצת פוחד שהצופים יירדמו, אם תמשיך לדבר

[צחוקים]

[פונה לאבנר]
אבנר, הדור שלי, של מרים ואריה, כבר לא כל כך קשור לדור של בני
גילך, אתה כיום גיבור של הדור הזה, בערך כמו שאריה יגיד על משה
דיין. מה לפי דעתך מעניין את הדור שלך? מי הוא? מה הוא? מה הוא
רוצה? מה הוא עושה?

אבנר: דבר אחד בטוח, יוסי, שהדור שלנו לא רגיל לכל כך הרבה
שאלות.

[צחוקים]

מנחה: ואם כבר מדברים על שאלות, אני רוצה להזכיר לכם את הכסא
הריק שעדיין ממשיך להוריק,

[צחוקים]

ולפני שנחשוף נגלה שמדובר באדם שלא נראה לעין הציבורית זמן רב
והיום איתנו הוא יוצא לדרך חדשה. [פונה לאורחים] מישהו רוצה
לנחש? אולי את מרים, עם איזה מפה אסטרולוגית או משהו?

[צחוקים]

אריה? אבנר? מישהו מהקהל? טוב, אני מבקש שתקבלו עם הרבה מחיאות
כפיים את יגאל עמיר!

[מחיאות כפיים סוערות, ברקע השיר "כמה טוב שבאת הביתה", יגאל
עמיר מחליף כיפים בקהל, מתחבק עם האורחים חיבוק ממושך, מתיישב,
מוחה דמעה]

מנחה: שלום לך יגאל, מה שלומך? רזית...

יגאל: ערב טוב, שבוע טוב. קודם כל אני חייב לומר שאני גם קצת
מתרגש. אני רוצה להודות לכל אחד ואחד שהגיע לכאן הערב. אני
אוהב אתכם.

[שולח נשיקה לקהל, שמגיב במחיאות כפיים, יגאל קם מוחא כפיים
ומשתחווה]
[מרים לוחשת באוזנו של אריה, מודאגת]
מנחה: [פונה ליגאל] הם (הקהל) אוהבים אותך, הרמת אותם יותר
משמלכת היופי הרימה את הקהל שבוע שעבר אחרי שהיא הרימה את
החולצה.

[צחוקים]

יגאל: תראה, עם ישראל אוהב אותי, מחבק אותי, אני רק מבקש
מאלוהים שייתן לי את הכוח להחזיר כזאת אהבה בחזרה.

מרים: אתה נראה כל כך מאושר

יגאל: אני באמת מאושר, נראה לי שאף אחד לא יצליח כבר למחוק לי
את החיוך מהפנים.

מנחה: יגאל, אתה מכיר את המנהג הנהוג בתכנית שלנו, בו כל אורח
צריך לומר שני משפטים על עצמו, והחבורה צריכה לנחש מהו אמת
ומהו שקר. קדימה, כולנו שלך

יגאל: יוסי! (צוחק במבוכה, מושך כתפיים) התקלת אותי כאן, לא
ציפיתי לזה, אבל אני אלך עם הראש הזה. טוב, אתם מוכנים? [צועק
לקהל]

[קהל צועק חזרה "כן!"]

המשפט הראשון הוא שכשעבדתי על הדיסק הראשון שלי "סרק, סרק,
עלק", נסעתי למפגש עם מעריצים שלי ואחת המעריצות שלי, אישה בת
35, ג'ינג'ית, תקפה אותי כיוון שלא הסכמתי לחתום לה וצעקה עלי
שבגללי אין לה סבא והתחילה לבכות.
המשפט השני הוא שאני רצחתי את רבין.

[פאוזה, דממה בקהל ובספסל האורחים]

מנחה: טוב, אני מוכרח להגיד שאני יודע את התשובה הנכונה, האמת,
שמי שמכיר את יגאל טוב יידע את התשובה. קדימה רבותיי, ניחושים,
נתחיל איתך אריה
.
אריה: תראה, בכנות, אני לא מכיר את יגאל, רק מסיפורים. בכל
מקרה, הסיפור על רבין הוא בוודאות המצאה של יגאל. תראה יוסי
[פונה למנחה], יצחק רבין חוסל ע"י השב"כ כיוון שהתגלה שהוא
מרגל לטובת הסורים [מבודח] זוהי פרשה שולית לגמרי. לכן הסיפור
עם הג'ינג'ית הוא הנכון.

אבנר: אולי תגידו שאני טיפש או שאולי לא חייתי פה, אבל לא נראה
לי שבחור מקסים כמו ...אה... יגאל, אהה... ירצח את איך שקוראים
לו. ולגבי הג'ינג'ית, מעריצים יודעים גם לחבק דוב. המשפט
הראשון הוא הנכון.

מרים: אני אצטרף לדעת הבנים שבחבורה [מצטחקקת]

מנחה: אני מקווה שבעלך לא רואה את התכנית...

[צחוקים]

יגאל, או שעלו עליך או שהצלחת, למרות הכול, להפיל את כולם
בפח.

יגאל: טוב, אני יודע שזה יפתיע אתכם, אבל טעיתם. אני רצחתי את
רבין.

[צחוקים והיסטריה בקהל]

מנחה: יגאל, הפתעת אותי [מרוגש] אני חייב את הסיפור הזה
לשמוע.

[האורחים צועקים: "בטח", "ברור", "תספר", "קדימה"]

יגאל: טוב, רבין היה בוגד ורוצח, הוא מעצמו רצח יהודים
[מחוייך] ודיברתי עם כמה חבר'ה וכמה רבנים ואמרו לי "יגאל, זה
בסדר לרצוח את רבין", אמרתי, אם ייצא לי לראות אותו, ככה
מקרוב, אז על הכיפאק.

אבנר: ת'כלס

מנחה: וכשראית אותו?

יגאל: כן, הוא נפגש עם חברים של ערפאת בתל אביב, אני בדיוק
הייתי שם, עזרתי במעון לנשים מוכות, במקרה אח שלי נתן לי אקדח,
התקרבתי לרבין ויריתי בו. ככה. זה לא היה כזה קשה. רבין ידע
שהוא צריך למות.

מנחה: או אה. בינינו - ככה, שאף אחד לא שומע - (קורץ)

[צחוקים]

הפתעת. קהל, איפה הכפיים שלכם לאיש העקרונות היקר שלנו
[כפיים סוערות, יגאל קם ומשתחווה]

אריה: ברגע שאני אבחר לכנסת, אני אכריח את ראש הממשלה לתת לו
את פרס ישראל!

אבנר: ת'כלס

מרים: אני מסכימה עם הבנים

יגאל: אני מקווה שבעלך לא רואה את זה

[צחוקים]

מרים: אני מקווה שלא תרצח אותי

[צחוקים]

יגאל: ת'כלס

[צחוקים]

מנחה: טוב, תשיר איזה משהו

יגאל: בכיף

[יגאל עולה לשיר]

יגאל: השיר הבא נקרא "שלום לך, יצחק", הוא מוקדש ללאה ולילדים,
לשמעון שבס, פרס, פרנס, ולמיכאל קרפין הגדול מכולם.
תזמורת, 1,2,3 אני אחשוורוש.

[מוזיקה מתחילה]








שלום לך, יצחק /  מלים ולחן: יגאל, חגי ומרגלית
                   עיבוד: הדעת
                   היתר רוחני מוסרי: ועד רבני יש"ע


שלום לך, שלום לך יצחק
אותך מעכתי כמו חרק
אני חלק, חזק, ענק
תגיד מי אחרון צחק?

תודה רבה, תודה רבה לך, רבין
היום עם ישראל מבין
פושעי אוסלו לדין
ואז ישר לבית עלמין

יצחק באדמה לחוץ
ואני עכשיו בחוץ
אלוהים יודע: זה נחוץ!
יגאל עמיר - שר החוץ

אמרו עליו זה סתם חרק
וקיללו הוא דג רקק
אך בהיסטוריה כבר נחקק
שכהנה, כהנה צדק!

הוטלה עלי המזימה
לאחד את האומה
ויש לי יופי של סיסמה
יאללה, יאללה, מלחמה!
יאללה, יאללה, מלחמה!
יאללה, יאללה, מלחמה!

יוסי ביילין בן זונה!