New Stage - Go To Main Page

נועם סולו
/
ימי התום

אוחז בנשיקתה. ממאן להרפות.
היא לא כל כך זוכרת מי אני. זו בעיה.
במיוחד בשעת הלילה הזו שבחוץ.
כזו של קיץ נגבי, כשהדשא, בחצרות הבתים, עומד לח במי הממטרות.
כשהאובך והחול, שקעו בשנת לילה מבורכת.
והמדבר אינו אונס את הנוף בחום אדמוני.
נותן לנהר החיים לשטוף את הגעגועים.
הוא שוטף אותם לאיטו.
במין עיקשות מבורכת.
רחצה בטהורין, אני אוהב לקרוא לזה.
נכנס אל הבית. נועל את הדלת על בריחה.
היא לא מרפה מזכרוני,
היא, להבדיל, לא זוכרת, מתי ואיך,
השכחה המבורכת.
לו הייתה נחלתי.
לו נחלתי הצלחה, רק פעם, אי פעם, אי מתי.
אוחז בנשיקתה, ממאן להרפות.
המוסיקה, כל כך יפה ברקע,
האורות, עמומים, וכל כך קשה.
היא ישנה, קורא לה בלי קול, שתחזור אליי,
שתהיה שלי. שלא תלך.
והיא תלך, עם שחר.
ימי התום.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 13/12/04 10:36
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נועם סולו

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה