עומד ידו מונפת לופתת אבן גדולה.
כך הוא עומד נטוע.
לא זז.
מניף אבן גדולה מעל הכלב.
צעקות חבריו כמו נשמעות ברקע, רחוקים, צוחקים, דוחקים,
נוראים.
מנסה לשחזר בזכרונו את סדר האירועים אשר הביאו אותו למעמד זה.
עומד עדיין אל מעל הכלב השותת, מניף בידו אבן גדולה אשר תגאל
אותו מיסוריו.
מנסה להזכר האם זו אהבתו לדליה אשר הביאה אותו לכך,
או אולי זה לחץ חבריו החדשים אשר אותם פגש בעקבות כמיהתו
לדליה.
דליה, המלכה של השכבה.
כולם היו מאוהבים בדליה.
אבל הוא היה הכי מאוהב.
כתב לה שירים בסתר.
פינטז עליה בכל שעות היום.
חלם עליה בלילות.
חלם עליה בהקיץ.
חלם עליה בעת מבחנים,
וחלם עליה ועליו ועל נשיקתה הענוגה.
דליה למדה בכתה המקבילה.
דליה הייתה המלכה של השכבה.
דליה מעולם לא הסתובבה עם נערים משכבתה שלה, נערים בני גילה.
חבריה, רובם ככולם, היו גדולים שנתיים לפחות מבני גילה.
חברים מהשכבות הגבוהות של בית הספר בו למדו וגם כמה מבתי ספר
שכנים.
דליה הבחינה בו בהפסקות.
הבחינה במבטיו, קראה את תשוקותיו.
היא גרמה לכך שהתחבר עם חבריה המבוגרים.
הוא עשה כל דבר על מנת להיות קרוב אל מושא תשוקותיו ואהבתו.
כעת, כאשר הוא ניצב דומם בסיטואציה הזאת, הוא נזכר,
הוא נזכר איך פנתה אליו דליה לראשונה כאשר הצליח לקבל הזמנה
לבוא עם חבריו החדשים למקום המפגש, מקום העישון מחוץ לשער
הצדדי בבית הספר, המגרש משחקים הנטוש.
הוא מעולם לא עישן, אבל דליה עישנה, חבריה הבוגרים נתנו לה
סיגריה והיא מצידה העבירה את הסיגריה הבוערת אל החבר החדש
בחבורה, אליו.
כמה נבוך היה כאשר השתעל קשות בשאיפה הראשונה,
כולם צחקו.
אך לא דליה, היא הבינה, היא הביטה בו משועשעת, אך לא צחקה, היא
לקחה את הסיגריה הבוערת מידו והדגימה לו שאיפה.
הגישה לו את הסיגריה לניסיון חוזר.
הוא לקח את הסיגריה לפיו,
יונק ממנה ארוכות.
שפתיה של דליה היו אך לפני רגע על קצה הסיגריה.
מבחינתו חשב, זה הכי קרוב שאי פעם יגיע אל שפתיה
נזכר בכל זאת,
מביט בחיה האומללה השוכבת מתחתיו.
רגלו מרוסקת, פרוותו שותתת דם מקריש,
אפילו כוח לילל נדמה שלא נשאר בו עוד,
כאילו השלים עם גורלו והמתין למכה.
כך עמד עם האבן מעל החיה, אינו מסוגל להנחיתה על ראשה.
מסביב צועקים לו, מעודדים אותו, צוחקים לעברו, צוחקים עליו
נמושה.
גאל את החיה מיסוריה.
אל תיהיה נקניק,
תיהיה גבר.
תן לו בראש.
מרים את עיניו,
מביט בפני המעודדים,
מביט בפני האנשים שעד לפני רגע רגמו חיה זאת באבנים ובמקלות.
מביט בחבריו,
חברים.
משועממים היו, מצאו כלב עזוב, בעיטה הביא לו אחד, רק לשעשוע.
אבן זרק עליו אחר, להתאמן.
אחד הרים מקל
עכשיו שוכב מתחתיו מצפה למותו,
אבן זו בידו, רק להוריד אותה בכוח על גולגלתו,
חבריו משתתקים.
ממתינים בדריכות לסופה של החיה.
מביט ארוכות בכל אחד מהם,
תחושה של גועל מתחילה להציף אותו.
חבריו,
חברים.
להוכיח את גבריותו,
להרוג.
להכנס לחבורה.
החבורה של דליה.
אך לפתע הוא מבחין בה,
עיניה עצובות,
מביטות בכלב בכאב,
מביטות בו בתקווה שיעשה את המעשה הנכון.
הוא מבחין בכאבה על סבלה של החיה,
הוא נגעל מעצמו.
הוא מתבייש בחבריו.
הוא כבר יודע את שעליו לעשות.
הוא מניח את האבן.