פג תוקף העצמאות שלי. אמא שלי ניסתה להסתיר ממני את התאריך עם
היד שלה ואמרה שזה עדיין בסדר, ממש כמו גבינה צהובה ששכבה חצי
שנה בפינה האפלה של המקרר ונדחקה כל פעם בגלל קוטג', יוגורטים,
ומיכלי פלסטיק מלאים בפירות. אבא שלי התעלם ממני וליטף את
הכלב. התעצבנתי לאללה והבעה של רוגז עלתה על פני.
לאמא שלי אמרתי שהיא לא יכולה לשקר לי הפעם כמו שהיא משקרת
תמיד, הרי גדלו כל מיני פיטריות של זעם ודברים ירוקים-לבנים של
חופש ישר על העצמאות שלי! היא חושבת שאני עיוור ? כמובן שהיא
לא הודתה בשקר שלה, אבל שינתה את הגירסה שהתאריך הזה גם ככה לא
נכון ושאי אפשר לסמוך עליו. לאבא שלי אמרתי שיתחיל לקחת אותי
ברצינות, ראבק, אני בן 21 עוד עשרה ימים! כמה שנים כבר אפשר
לקבל יחס של ילד ? אבא שלי צחק, ושאל את אמא שלי אם היא הלכה
כבר לקחת את החבילה בדואר. העלתי את הווליום של הקול שלי בעוד
20 דציבלים וצעקתי עליהם שנמאס לי לגור בבית הזה ולהיות כפוף
לחוקים הטיפשיים שלהם. אבא שלי שוב צחק, וכשעליתי במדרגות אמא
שלי היתה פשוט חייבת להשחיל את המילה האחרונה בויכוח הזה, כמו
תמיד דווקא כשאני חצי שומע את מה שהיא אומרת.
בחדר שלי פתחתי צ'ימידן גדול שקניתי בכסף שהרווחתי לפני הצבא.
השתמשתי בצ'ימידן הזה כפק"ל שמירות, אז הוא כבר היה מצויד בכל
מיני דברים בשביל שהייה מחוץ לבית. הוצאתי את הכרית שהייתה
בו, אמא שלי קנתה אותה. המגבת הכחולה היתה מאיזה בית מלון אז
השארתי אותה. סכין גילוח, דאודורנט, סדין כתום, משחה ומברשת
שיניים, כדורי אספירין, כמה תחתוני בוקסר, חולצה לבנה, וגרביים
שנהיו ורודות מהכביסה, את כל הדברים האלה שלא אני קניתי זרקתי
החוצה בבלאגן טוטאלי בכל החדר, בדיוק כמו שאמא שלי לא סובלת.
הוספתי את הדובון הצבאי שלי, דיסקמן שקניתי לפני שבע שנים,
וסלקציה של דיסקים, אבל רק כאלה שאני מימנתי. הסתכלתי על
הגיטרה החשמלית שלי ועל המגבר. קניתי אותם ביחד, אבל שילמתי
רק חצי מהמחיר בעוד שהורי שילמו על החצי השניה, אז לקחתי רק את
הגיטרה.
כשטרקתי מאחורי את דלת הבית הכבדה ההורים שלי ישבו בסלון עם
אחותי וראו טלוויזיה. אחי היה שקוע בכיוון משגר טילים ענק
לאויב במחשב שלו. רק שני הכלבים שלי קמו משנתם ותהו מה קרה.
עברתי ברחוב ליד האוטו שההורים שלי קנו לי והתעלמתי מקיומו
לגמרי, למרות שהוא התחיל לבכות והתחנן שאנהג בו. נזכרתי שלפני
שהיה לי אוטו ממש אהבתי ללכת ברגל, אז שמתי אצבעות באוזניים
והמשכתי בהליכה מהירה במורד הרחוב.
למזלי הבסיס נמצא במרחק כמה קילומטרים אז הגעתי לשם תוך חצי
שעה בערך. אומנם ממש לא סבלתי את הצבא, אבל זה היה המקום
היחידי שיכלתי ללכת אליו בראש שקט. חברים היו מבקשים מההורים
שלהם רשות להישאר, ואלה היו מתקשרים להורי ומדווחים על מיקומי.
לש.ג.יסט לעומת זאת לא היה מושג מי אני בכלל, וכשראה את אישור
הכניסה הכניס אותי מיד ואפילו בירך אותי לשלום.
במדור היה חושך. הדלקתי את האורות ונזכרי כמה המקום הזה
מגעיל. ניגוד מושלם לחדר המלוקק שלי בבית, בדיוק כמו שרציתי.
אמרתי בית ? זה בכלל X-בית. המקרר הישן במדור היה מאוד חלש,
אבל לא היתה לי ברירה אלא להסתפק בו. לקחתי נייר גדול משק
הגריסה ורשמתי עליו באותיות גדולות "לא לגעת! אידוס" בטוש
אדום דהוי. ציוד משרדי טוב לא היה הצד החזק של הצבא. עטפתי
את העצמאות שלי בנייר ושמתי אותה עמוק בפריזר. אין מה לעשות,
עצמאות וצבא לא מסתדרים ביחד, אבל היא הייתה חייבת להחזיק
איכשהו עוד שלושה חודשים עד לשחרור שלי.
במשך שלושת החודשים האחרונים בצבא ההורים שלי ניסו לדבר איתי
נואשות. בהתחלה הם התקשרו לחברים שלי, או שהחברים שלי התקשרו
אליהם, כי לא היה לאף אחד מושג איפה אני נמצא. כשהתקשרו לצבא,
תמיד אמרו שלא הייתי שם. הסברתי לאנשי המדור את המצב והם
הבינו אותי לגמרי. ההורים שלי השיגו בסוף את הרמ"ד שלי שניסה
לשכנע אותי לחזור הביתה ללא הצלחה, כמו שניסה לשכנע אותי לחתום
קבע. הוא גייס את המש"קית ת"ש והיא עשתה לה ביקור בית, סליחה,
ביקור X-בית. ההורים שלי אמרו שהם לא מבינים בכלל מה אני רוצה
כי המצב בבית ממש טוב והם נתנו לי כל דבר שרק רציתי. הם
הוסיפו ואמרו שזה עוד אחד מהניסיונות הטיפשיים שלי למרוד
ושאחזור לבית בקרוב.
בטח שלא חזרתי. אני מודה, היו פעמים בחיים שהתקפלתי וויתרתי
להם, אבל הגיע הזמן להראות מה אני שווה. אחרי שסוף כל סוף
אזרתי אומץ לממש את האיומים של אמא שלי ש"הדלת פתוחה" ואני
מוזמן לעזוב את הבית, לא התכוונתי לוותר. אז המש"קית ניסתה
לשכנע אותי לחזור הביתה ולעשות פיס באמצעות כל מיני מכתבים
שוקלדים ותמונות מהבית של הכלבים שלי ושל המכונית המדוכאת.
צעקתי עליה שבדיוק כמו ההורים שלי, גם היא לא נותנת לי שקט
נפשי ומרחב מחייה. במקרר המדורי ראיתי שמישהו הוציא את
העצמאות שלי מהפריזר לטובת איזה פיתה, והבנתי מאיפה הגיעה
הצעקה הזאת.
השחרור היה מתוק ונראה ממש כמו יום יפה בסרט מצויר של דיסני.
באותו היום קטשתי את כל הקרח מסביב לעצמאות שלי והפשרתי אותה
בשמש האזרחית הענוגה. מענק השחרור שקיבלתי הספיק בשביל לבקר
כמה חברים טובים באמסטרדם. אוף, כל כך קינאתי בהם כשראיתי את
העצמאויות החזקות שלהם. הם עזבו את הבית בגיל 18 והלכו ישר
ללמוד באוניברסיטאות. בשנה הראשונה, כך הם אמרו לי, היו להם
בעיות כי ההורים עזרו להם לשלם אבל אחרי זה הם התקבלו לכל מיני
עבודות והתחילו להסתדר.
כשהיינו בסוטול של החיים באחד הקופי שופס נכנסה פתאום הולנדית
יפיפיה דרך הדלת. בגלל שהייתי בסרט, ראיתי אותה ממש כמו
שרואים יפיפיה בסרט. השיער הבלונדיני שלה ריחף באוויר בסלו
מושיון, עיניה הכסופות נצצו, ושפתיה העבות נפרדו באיטיות אחת
מהשניה רק כדי לחשוף את שיניה שהיו יותר לבנות מהנייר של
הג'וינט. גופה היה ארוך ודקיק, עם שידיים כמו תפוזים כתומים
בשיא העונה, ותחת עסיסי כמו תפוח עץ מתוק כשמתחתיו התנשאו
רגליים ארוכות ומושלמות מכל בחינה.
באותו הלילה היה לי את הסקס הכי מדהים שהיה לי בחיים עם זלדה.
הסתבר בקופי שופ שהיא הכירה את אחד הידידים שלי, ומשם הדרך
למיטה היתה קצרה. אחרי הסקס היה לנו גם את השיחה הכי מדהימה
שהיתה לי אי פעם. דיברנו שש שעות רצופות במיטה שלה, למרות שכל
מיני לקוחות הפריעו מדי פעם בניסיון לפתוח את הדלת הנעולה.
אני סיפרתי לה על איך שמרדתי בהורים שלי, והיא איך שמרדה בשלה
שהיו עשירים אבל אף פעם לא הניחו לה לנפשה. התעניינתי איך זה
לעבוד ברחוב הגגות האדומים, והיא התעניינה איך זה לשרת בצבא.
צחקנו ביחד. בכינו ביחד. שוב הזדיינו. היינו שני עצמאים שכל
המדעים זרמו ביניהם - כימיה, ביולוגיה עד כדי הנדסה גנטית,
פיזיקה של קוואנטים, ואפילו פסיכולוגיה מודרנית.
מאוחר בלילה אחד אחרי איזה חודש חזרתי לדירה השכורה שלי בדרום
תל אביב מעוד יום שיגרתי של מזיגת משקאות בפאב. אישתי זלדה
ישנה על הספה אז הערתי אותה בנשיקה חושנית על צווארה הנעים.
היא חייכה עם עינים עצומות ומלמלה שיש פשטידת תפוחי אדמה
בתנור. כשאכלתי מהפשטידה המדהימה עצמתי את עיני וצילמתי את
הרגע בראש שלי. אני גר בדירה משלי עם אישה מדהימה. אני נוגס
בפשטידת תפוחי אדמה באמצע השבוע, כשבX-בית היה רק אוכל מוכן
בפריזר. ההורים שלי וכל השטויות הקטנות שלהם נראו פתאום כל כך
רחוקים ומזעריים, וכל זאת בגלל שסוף כל סוף עמדתי על שלי.
אני חולם ? צבטטי את עצמי ופתחתי את העיניים.
למזלי עדיין הייתי בדירה קטנה בדרום תל אביב עם פשטידת תפוחי
אדמה מעולה שאישתי המדהימה זלדה הכינה. אז רשמתי פחות או יותר
את מה שרשום כאן על כל מה שקרה לי מהרגע שעזבתי את הבית, כמובן
עם צנזורה בכל מה שקשור לסמים, אלכוהול, וזונות, ושלחתי להורים
שלי. קיבלתי מכתב תגובה שאם כבר להתחתן אז באמת עם הולנדית
ממשפחה עשירה, אבל שבגיל הזה אסור לי לבזבז את הזמן על כתיבה
יוצרת ונשים, ושאני צריך ללכת ללמוד תואר ראשון במדעי המחשב.
פתאום זינקה העצמאות שלי על המכתב, כירסמה אותו מהר, ותקעה
גרעפס מסריח. |
