בזמן שאני התאהבתי בטל, התחיל דור למצוא בי עניין (עד היום אני
לא יודעת למה), הוא התחיל איתי כמה פעמים, ואני סירבתי כי
רציתי בטל ...שבועיים לפני סיום הלימודים, בקש ממני טל שנדבר
בפרטיות ,הוא שאל אותי עם אני מתכוונת לצאת עם דור בסופו של
דבר ואמרתי לו שלא וכששאל אותי למה, עניתי: "כי אני אוהבת
אותך".
לא ראיתי סיבה לשקר.
ככה זה כשזה מרגיש אמיתי, הוא נבהל וברח מיד, ואני מאוכזבת
רצתי לדור והודעתי לו ששיניתי את דעתי. לא ראיתי אף אחד מהם
מאז, מדור נפרדתי אחרי ימים ספורים וטל פשוט נעלם כלא היה.
מאז עברה בערך שנה. השבוע פגשתי את אלונה בקניון, היא סיפרה
שכמה ילדים מהכיתה הישנה מארגנים מסיבה ומין הסתם הועלה שמו של
דור...
"נו, אז מה שלומו?" שאלה "לא יודעת, לא שמעתי ממנו מאז
שנפרדנו" -"נפרדתם!?!" שאלה בפליאה "רק לפני כמה ימים ראיתי
אותו, מתי זה קרה?" הפה שלי בוודאי היה פעור גם שעות אחר כך
מההלם "על מה את מדברת ?" הסתקרנתי "את ודור פור עבר אנד עבר,
כאילו" "אלונה, נפרדתי מדור אחרי כמה ימים, את הרי היית נוכחת"
לא הבנתי "אני יודעת" ענתה "אבל אחרי שבועיים פגשתי אותו והוא
אמר שחזרתם" כעסתי "הוא שיקר" היא התעניינה לדעת בדיוק מה קרה,
אבל אני רק התחמקתי מהנושא. בסופו של דבר הבטחתי לה שכל העניין
יטופל במסיבה המתקרבת, וחזרנו לשיחות קצת יותר מעניינות. וכך
היה שעד לערב המסיבה כבר תכננתי בדיוק מה אני הולכת להגיד לו
ואיך אני ישפיל אותו ואת אבר המין העלוב שלו.
כבר כשנכנסתי לבית של אלונה, הבחנתי בו, הוא כמעט ולא השתנה.
הוא עמד בצד, מתלחש עם משהו שלא זיהיתי. התיישבתי לדבר עם
שירן, כשהוא ניגש אלי. "היי, דניאלה" חייך "היי, דור" אלונה
נעלמה "מה חדש?" שקלתי את מלותיי "הממ, שום דבר מיוחד, חוץ מזה
שגיליתי שאנחנו עדיין ביחד!!! תהיתי איך הוא יגיב
לכך-"אופס?!?" תגובה מקורית, שתיקה ארוכה ואז...יד(?) -"בואי"
הוא אמר וחייך "מה עכשיו?" שאלתי בכעס "פשוט בואי, אני יודע
איך לפצות אותך על זה!" זה צריך להיות מעניין "את זה אני צריכה
לראות!" נעמדתי בלי להיעזר בידו הלכנו לחדר. "שבי" אמר והצביע
על המיטה "שאני יבין, אתה חושב שאתה תפצה אותי בכך שתנסה לחרמן
אותי?" אמרתי בזלזול והדלקתי סיגריה. מהר היא הבנתי שלא בזה
מדובר, הוא לקח לי את הסיגריה ונתן לי אחרת "תעשני את זה".
זו לא הייתה סיגריה.
חשבתי על זה קצת והדלקתי, מה כבר יכול לקרות. "זו הפעם הראשונה
שלך, נכון?" -"כן" עניתי, "קחי שכטות גדולות ותשאירי את העשן
בראות כמה שאת יכולה" הוא אמר והדליק לעצמו ג'וינט. עשיתי את
מה שאמר. אחרי כמה דקות, הרגשתי סחרחורת, וזה היה מצחיק ואז
כבדות בגוף, חולשה. הוא הסתכל אלי ואז עשה פרצוף, זה הצחיק
אותי, מאוד הצחיק אותי, לא הצלחתי להפסיק לצחוק ולא יכולתי כבר
לנשום. הוא גם צחק ואז הוא קם והתחיל לרקוד "בואי, זה שיר
יפה", יצאנו מהחדר. הכעס ממקודם נשכח כלא היה.
הכול נראה כל-כך מוזר, כולם חייכו אלי, ודברו איתי ופשוט צחקתי
ונהניתי כמו שלא נהניתי כבר הרבה זמן בלי דאגות וחששות.
השעה הייתה בערך אחת וחצי, ובדלת הופיע טל.  הרגשתי מאוד
"חברותית" וניגשתי לדבר איתו, למרות שלא דיברתי איתו כבר
חודשים. "מה קורה?" שאלתי מצחקקת "את מסטולה!" הוא קבע וצחק
"על מה אתה מדבר?" ניסיתי להסתיר את החיוך העצבני ללא הצלחה
"טוב, את לא מסטולה" חייך בזלזול והלך. לא יכולתי להוציא את
הזלזול שלו מהמוח שלי ופשוט הלכתי הביתה, לא הבנתי איפה טעיתי,
רק רציתי לדבר איתו קצת. כנראה שאני אף פעם לא יבין בנים. אבל
מה אני יודעת.
אני רק בכיתה ז'.