אדם לבוש סחבות
פניו זרועות קמטים,
זיפי זקנו לבנבנים,
עיניו לחות, כבדות...
בקבוק עטוף נייר
בפאתי בגדו,
וריח אלכוהול,
נודף, אופף גופו...
ידו פרוצת קווים,
מושטת בתחינה
"תן לי מתת, אדון"...
לוחש בכבד לשון.
בעצב מסתכל,
לעבר חלונות
בכל אשר עובר
פנים עוינות ,קרות...
זה איש, אדם שכור
נודד בודד בכפור
חייו עוברים,
ונסחבים, סתם כך,
ללא תוחלת...
וודאי, היה אי פעם
ילד...
גדל, למד, חלם
רצה לכבוש עולם,
היתה לו אמא, אהובה,
אהב, נמלא תקווה...
עכשיו הכל נגוז
נשרף בלהט השתיה,
נגרף לאט, ללא מוצא
לתהום הנשיה...
כואב שכך
מתגלגלות
דרכי אדם...
בקצה חייו,
נשאר רק
אלכוהול...
לחדול, להתמכר,
כבר לא יכול,
וכל מעייניו,
לשתות
לשתות,
לשתות,
עד כלות... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.