היה רגיש, היה פתוח.
הקשב, הבט בעיניים הנוצצות,
הסכת וחוש.
וחלום חלומות על אישה.

אל תיסגר בפני הכאב,
הכאב משתנה ומתעדכן,
הכאב הופך נעים,
נעלם ומופיע,
במבטך הוא מזנק,
בנגיעתך,
בפצעיך השקופים.

היה רגיש,
פתח את לבך וגע בה.
הקשב לה,
היא צריכה שמישהו יאזין,
שמישהו יגע וירגש אותה בידיו הגדולות,
יעטוף את בדידותה.

וכשהיא עולה על יצועה המוכר,
היא איננה בודדה כמותך.
באורוותך החשוכה,
במלונתך הדלופה,
אתה מחכה,
ממתין, נאמן.

מצפה לרגע בו יעצמו עיניה הצעירות מאליהן,
ותכרוך את ידיה הדקיקות סביב צוואר אהובה.
כולך תקווה,
שבעלטה,
כשאיש אינו מביט,
יברקו עיניה מבעד ללילה החלום,
מבעד לליבה,
וידיה הדקיקות יתלו על צווארך,
ייצמדו אל גווך ולא ירפו.

אל תחוש בושה,
התנער ממצפונך,
פשוט ידיך כמתוך האפלה,
וגע בה ברכות, בחום,
בעדנה, ובתאווה.
לוש אותה,
חוש אותה לרגע ארוך ודומם.
שרוט אותה בציפורני האיכר שלך,
שהיא תרגיש, שתכאב את כאבך העתיק.

וכשאתה לבד,
והרי אתה לבד.
מותר לך לבכות,
הרשות נתונה,
מימיך הגואים,
תן להם דרור.

אבל בכה כי אתה בודד,
בכה כי אתה אוהב,
בכה כי אתה רוצה.
אך לא על אבדן תבכה,
כי מעולם לא הייתה שלך.

האם למישהו בעלות על רגע?
ומה זה בעצם שלי או שלו?
הזיכרון עדיין טרי במוחך,
בישותך הכואבת והמתאבלת
על הרגע שהתפוגג.

בואו ונגדיר אהבה,
נמתח לה גבולות,
נרבע אותה,
נכניע אותה,
נחשל אותה בטבעות של זהב,
שתתאים למשבצת.
נמכור אותה,
נציג אותה לראווה בירידים עמוסי אדם,
נלחין לה לחן ונשדר אותה בטלויזיה,
נאפר אותה,
נעשה לה דיאטה,
נאכל אותה לארוחת בוקר עם חלב וקורנפלקס.
ותאבד היא ביחד עם כל היקר והבלתי שגרתי.