תמיד אני אומרת לעצמי שאני סתם שומרת הכל בפנים, לחוץ עמוק.
אני מתה להוציא את זה החוצה, להגיד את זה, או במקרה הזה:
לכתוב. עבר כבר חודש וחצי, מתקרב לחודשיים, הזמן נראה לי כטס,
אבל בהרגשה האישית שלי, הוא לא זז. אין יום שאני מצליחה להתחמק
קצת, להשקיט את ראשי ממחשבות, מתהיות, לגבי העבר, העתיד...
אולי טעיתי? אולי פיספסתי? אולי זה היה צריך לקרות? ואני כ"כ
רוצה שקט, לא לחשוב על כלום, להיות במקום נייטרלי עם מחשבות
נייטרליות, זהות, כיוון ועתיד חדשים. לצערי, אין ביכולתי ללכת
למקום כזה ולנתק עצמי מעצמי. אבל, דבר אחד נשאר לי: המחשבות,
הזכרונות, הרגעים האחרונים שלי עם החברים, לבד, הקושי,
החיוכים. ואתה הכי בולט לי בכל התמונה הזאת: מחייך את החיוך
המקסים שלך בזוית הפה, היו לנו את הצחוקים שלנו... היית הדבר
הכי שפוי בחיים שלי במשך ה-4 חודשים שהכרנו ולכן אתה כ"כ חסר
לי. יצרתי רושם שאתה כבר לא מעניין אותי, כי התעצבנתי על
הניתוק שלך ממני, לא חשבתי לרגע שזה יבוא ממך. עד היום, תמיד
אני הייתי המתעקשת על ניתוק הקשר כשנגמרה מערכת היחסים, אבל
איתך זה היה שונה. אתה אדם מקסים בעיניי והכנסת לחיי משהו מאוד
לא מוכר, אך חיובי. לא התייאשת גם כשהקשתי עלייך, שזה היה רוב
הזמן. חסר לי כל הדיבור היומי, השיתוף שלנו, סה"כ זה דבר שמאוד
החמיא ותרם לי. הייתה קנאה להמשך החיים בנפרד, אבל נוכחותך
בחיי חשובה לי יותר מידי. אני לא יודעת איך להגיד לך, מה אני
מרגישה, הפחד להיפגע מהדהד כרגיל. למה אתה לא מתחרט? לא עושה
כלום בנידון? לא הפסקת לדבר בפניי וכל מי שרק רצה לשמוע כמה
טוב לך הקשר איתי וכמה שאתה מאושר. נכון שזה קשר מרחוק וזה
קשה, אבל עדיין, לא חבל לוותר על הדאגה, האיכפתיות, השיתוף?!
כ"כ הרבה דברים רצים לי בראש, מחשבות שונות עלייך: לבד, עם
החברים, בחדר שלך, אצלי... משפטים שאמרת חוזרים, מצבים שונים.
בא לי לקחת אומץ לשם שינוי ואין אדם מתאים ממך לקחת את האומץ
החבוי הזה ולממש אותו. מתה לראות אותך ושנדבר, נעבוד על זה
ביחד, כי אני רוצה אותך בחיי. אני רוצה להצליח בארץ, אם זה
אומר ללא המשפחה הצמודה, אז שיהיה ואין דבר שיגרום לי יותר
אושר מאשר שתהיה שם לצידי. לדעתי מה שהיה בינינו זה הרבה יותר
מסתם קשר מטומטם שהיה לשנינו עד היום. להאמין שחשבתי על כך
שנגור ביחד?! השתניתי! זה מפחיד, אבל בצורה חיובית, אני רואה
דברים שונה בזכותך, אהובי. אני חושבת על צעדים קטנים
והגיוניים, בכדי לא לטעות, אני רוצה להיות שלמה עם עצמי. מקווה
שאתה עוד לא ויתרת לגמרי והשארת לי מקום בליבך המקסים. אוהבת
אותך אותו הדבר, אם לא יותר.