עברו הימים ועברו הלילות
מבעד הבדים האזנת לקולות
וליבך הנוגה, ליבך הוא העד
להד העמוק שספגו החולות
-
את קמה בבוקר לפני הזריחה
מחממת חלב עיזים מזוכך
שוטפת פנייך במי הבאר
מכינה לו קפה, לגבר שלך
מנערת אבק מצידו של האוהל
משליכה שאריות מליל אמש לפח
זוהי שיגרת חייך בכנען
ארץ זבת חלב וכרח
השמש מאיר בחוזקה, צהריים
סיימת לנקות ואיווררת את הסכך
עם אהובך, אברהם, לא דיברת עדיין
הוא מסתגר עם שרה גם באוהל המטבח
שפחה את בבית אברהם ואישתו
מייבשת בגדיו על ענפי הסבך
לעולם לא תביט אהבתו בעינייך -
מצרייה את, הגר, מה טעם לו בך?
הם יושיבו אותך לשיחה בקרוב
שרה תספר לך שהיא עקרה
אברהם יאחז בידך המוקסמת
יובילך בקרירות אל מיטה זרה
ושם, יוסרו כל עורות הפיתוי
תחשפי בתומך לאושר קטן
וליבך האוהב ייכלא בינכם
שריר שהוכנע בין פטיש לסדן
הלידה הקרואה תתממש ותגיע
רקמת עוד חלום והסתרת במגירה
כבר לרגע שכחת שהעול הוא עלייך -
את הפרי המתוק תקטוף שרה
בחצי הכוס הריקה לא תכירי
את נושאת את זרעו וזה העיקר
אך זה העולל - הוא שייך לגברת
בצער תלדי בנים,
הגר |
