היום הוא יום של בויידם.

מתילדה סיממה זבובה כחולה,

באה לנוח לי על היד

ונרדמה את שנת הצהריים שלה.

איזה יום נפלא של בויידם

כשעמוס מבריק עצמו לקראתי

ושולף ספר ישן מהקרטון ליד,

תולדות הציונות כרך ג`, עם אחד,

איזה יום של בויידם.

יעקב כמעט איבד שלב בחייו

כשאינסטלטור דרך לו על הבוהן,

אבל עדיין מחזיק מעמד

ומציץ אלי מצמרת הסולם כשאני בהיי, בחיי.

היא צועקת מלמטה שארד אליה להתחבר

ואני רוצה לצייר שמיים מזויפים על תקרה מתקלפת

ורואה אותה חולפת על פני הדלת

מזוודת גלגלים משרכת מאחור

וחורקת לשלום,

טוב בבויידם, איזה יום.

פעמוני הכנסייה מצלצלים לי

שאבוא למרק את המסגרת

ולהזיז את הכיסא שתקוע לישו בתחת,

זה לא שזנחתי את מעמד הר סיני,

אני פשוט מגלה אמפתיה לשכן

ולאקזמה מתפתחת.

ארוחת ערב תוגש בקרוב...

יש פה מספיק אוויר, אולי תעלי לבקר, לדבר.

ביי, ביי מזוודה,

היו שלום גלגלים

ועורף חמוד,

יש סיוט, אין חלום

נעים פה בבויידם היום.