לא הייתי כאן עם חבריי לפני שמונה שנים.
לא חגגתי איתם את בוא השלום.
לא הרחתי איתם את ריח התקווה.
ולא טעמתי איתם את טעם האמונה.
לא הייתי כאן בנאום האחרון
ובשיר האחרון.
לא שמעתי את שלושת היריות הנוראיות.
כן שמעתי את ההכרזה
המוות הגיע מתוך הקופסא השחורה
קול בודד הכריז על מותך.
הייתי כאן לפני חמש וחצי שנים לראשונה
ומראשי לא יוצאת הילדה,
אותה ילדה שישבה לה על העץ, שמחה
והעץ, קטן כמו נולד, איתה, באותה השנה
ולו חלקת אדמה קטנה.
והיום גדלה החלקה והעץ כמו רב בשנים
אך בודד לו, בודד לעולמים.