|
יש אל אחד שיצילני מצרה
והוא ירגיש את כאבי נשען על גחלו
וצעקתי תפיל קולות ותנבא בה נעימות...
אך כוחותיי דלים מנשוא דרכיך הארוכה
ולעצבות אל תוותרי הילחמי בה עוד עד תום
מקור הכח בידו של זר זורם מתוך חלל של חום
את נצר לימים עברו עתיקה היא נשמתך
טבועים באור עושי פלאים בחיוך
ניתבו ימיך רקומי החלומות
נטעו בך אור ונשמה להגשמות שניתנות
לו רק יכולתי את ידי לשים בכף ידיך ולחזק...
אך כוחותיך דלים מנשוא דרכיך הארוכה
שיר שנכתב לחברה שמאושפזת בבידוד בבית חולים ונלחמת במחלת
הסרטן. ילדה בת 14 יפה חזקה ומקסימה- לך עינת.
|
|
|
כשאני באמת רוצה
לתפוס ראש אני
הופך את מסך
המחשב שלי ומסדר
שורות של קוק על
הדף האחורי,
כותב בפילטר את
השם שלי,
ומסניף אותם אחד
אחד
סלוגן אחריי
סלוגן אחריי
סלוגן,
ואני מפסיק רק
כשמשהו נגמר או
הקוק או
הסלוגן!
או אני!
ק. מרכוס, ממתין
לאדולן, צורך
ניקוטין, ומנוזל
תמידי! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.