הרוח עברה בשביליו של הכפר
הכפר הזה ריק מאנשים
האנשים האלו אבדו זה מכבר
הזמן הביא הרס מרשים
עומדות מחרשות חלודות בשדות
שדות עשבים שוטים
שוטים האנשים האלו סתומות המידות
שבילי לבבות מתים

הרוח סטרה על פני ילד קטן
קטן מלדעת ת'סוד
הסוד הנישא עם כל פלג איתן
הכפר נחרב עד היסוד
הולך לו הילד בשביל מתמשך
מושך את רגליו אך לאן
לאן הוא יברח כשהעצב נושך
לא עמדו הקירות במבחן

הרוח הביאה עלים אדומים
כיסו העלים הזוועה
הילד הולך לו קפואות הפנים
בלב כבר נדמה התאבה
הזמן סטר על פני התינוק
הולך בשדה בזעקה
עכשיו כבר אין לו מאיפה לינוק
בלב רק תחושת מועקה  

הרוח בידרה השיער הפרוע
שיניים כמו גל מצבות
נוקשות מהקור של עוד איש פגוע
לאט נמחקות עקבות
הרוח פיזרה העלים השבוע שבוע הבא השריפה
כולנו נופלים מתפזרים נשרפים זה קבוע
הצער שלנו אין לו תרופה

הזמן שחק גלגלי החיות
אנחנו נופלים למכאוב
פגה הרעות אבדה הראות
בשדות בלי איש לאהוב
הרוח טפחה על פני ילד זב חוטם
לבו התמלא מרירות
תסכול בכפית של חימה משתלב
סביב אטימות ובורות

הזמן הזה כולנו שברים
הקירות לא נופלים רק צומחים
עצים עירומים סוככים
על קברים מגיעים לסובל השבחים
הולך על עיי חורבות מבטון
בטון שהפך לאבק
כאן יש תמידית להגביר את הטון
על מנת לא ליפול במאבק

הרוח טפחה על פני ילד זב חוטם
הרוח גילתה שהזמן כבר נגמר
ערימות המתים הגיעו עד מותן
ערימות המתים הן בלב שנשבר