שלחתי יד לכיס כדי לשלוף אותו משם. אני מכיר כבר את הצליל
המוכר הזה, קיבלתי הודעה חדשה. ידי פשפשה בין הניירות של המכתב
שהיא השאירה לי על מנת למצוא אותו, בסופו של דבר מצאתי. על הצג
הופיע מספר מוזר, 052-2000001 . 'כוס רבאק עם המספרים החדשים
האלה', חשבתי לעצמי בשעה שלחצתי על כפתור האישור כדי לקרוא את
ההודעה.
"של נעליך מעל רגליך!"
הבטתי בתמיהה במשפט אשר הופיע על המסך כאשר הודעה חדשה התקבלה
במכשיר ופניי הסתנוורו מהאור הכחלחל אשר בקע ממנו. פתחתי את
ההודעה החדשה:
"של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר הינך עומד עליו קדוש הוא!"
קיבלתי הסברים. 'שוב פעם הפרסומות האלה', חשבתי לעצמי, 'זה
מסביר את המספר המוזר', המשכתי למצוא לעצמי תשובות נשען על
לקחי העבר. מחקתי את ההודעות המוזרות והחזרתי את המכשיר לכיסי
כאשר מספר צלצולים נוסף בישר על קבלתן של מספר הודעות נוסף.
שוב שלפתי מכיסי את הנודניק הקטן ודפדפתי בין ההודעות. עיניי
חשכו כאשר בכל חמשת ההודעות שקיבלתי ברצף הופיע אותו המשפט:
"מה לא מובן???"
דפדפתי בפרטי ההודעות במהירות כדי לראות את מספר השולח, כנראה
שזה לא הפתיע אותי יותר מדי כאשר המספר שחזר על עצמו היה אותו
המספר ממקודם, 052-200001. 'סוג חדש של פרסומת?', חשבתי לעצמי,
'זה באמת חוצפה'. באקט של עצבים החלטתי להתקשר לאותו קופרייטר
אלמוני שהחליט להפציץ אלקטרונית את הסלולארי שלי. התקשרתי
למספר... "המנוי אליו חייגת אינו זמין כעת", קיבלתי תשובה.
'נו, טוב', חשבתי לעצמי והחזרתי את הפלאפון לכיסי. לא עבר זמן
רב כאשר סדרת צפצופים שבה להחריד את שלוותי. שוב שלחתי את ידי
בלית ברירה לכיסי כדי לחפש את בן הבליעל שלא מפסיק לצפצף
ולהודיע לי על קבלת הודעה חדשה. שוב בדקתי את ההודעות:
"מה לא מובן???"
שוב ריצד המסר על הצג של הפלאפון. 'אלוהים אדירים, זה לא
ייפסק', חשבתי לעצמי. דינג, צלצול יחיד נשמע מהפלאפון, עוד
הודעה התקבלה. "די כבר", אמרתי ומיהרתי למחוק את ההודעה
שהתקבלה, משום מה הייתה לי הרגשה חזקה כי אני כבר יודע מה יהיה
כתוב בה:
"עכשיו אתה מתחיל לקלוט".
נראה משפט חדש על המסך, וברגע האחרון הצלחתי למנוע מעצמי
למחוק. "מה קורה כאן?" הרהרתי, "מישהו מסתלבט עליי?". החלטתי
לשלוח הודעה חדשה: "לקלוט מה?", הקלדתי במיומנות.
"לקלוט עם מי אתה מדבר".
ההודעה הבאה שלי הכילה מילה אחת בלבד, אך לקח לי בערך שעה
לכתוב אותה: "אלוהים?", כתבתי באיטיות ובהססנות.
"מצוין! עכשיו של נעליך מעל רגליך!"
התגובה לא איחרה לבוא. "נו, באמת. תוכיח שזה באמת אתה." שלחתי
בחזרה. דינג, שוב צילצל הפלאפון, ועל הצג הופיעה הודעה קצת
שונה: "התקבלה הודעת תמונה חדשה". פתחתי את התמונה ולעיני
התגלה ציור מוכר - סנה בוער. "כל אחד יכול לעשות תמונה כזאת.
וחוצמזה קצת חוזר על עצמו, אתה לא חושב?" שלחתי תגובה.
הפעם המכשיר השתתק.
מספר דקות עברו כאשר פתאום צילצל הפלאפון. בדקתי את המספר
ולחרדתי גיליתי כי המספר המתקשר אליי הוא לא אחר מאשר אותו
מטריד סידרתי.
"הלו?", עניתי.
והמצד השני, אין קול ואין עונה.
"הלו?", הפעם כבר צעקתי לעבר אותו מטריד מהצד השני.
התחלתי להתרגז כאשר נשמע פתאום צליל יחיד. לא עברה שניה ועוד
כמה צלילים התחברו לאותו צליל יחיד ומלודיה מרגיעה החלה להשמע
ברקע. המוזיקה שהחלה להתנגן בצידו השני של הקו הייתה מהפנטת,
מדהימה, נותרתי שקוע אל מולה ומצאתי עצמי דבוק לסמסונג המיושן
שלי.
טווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו
נשמע פתאום צליל מחריד שקטע את המנגינה המדהימה שלי. "לא,
בבקשה לא!", צעקתי לעבר מי שזה לא יהיה שהצליח להפנט אותי כך.

- השיחה התנתקה -
ניתקתי ונותרתי בוהה אל צג המכשיר. 32 דקות ו-12 שניות, פתאום
קלטתי את משך השיחה אשר הופיע על המסך. 'אלוהים אדירים', חשבתי
לעצמי, 'איך זה קרה?!', הרגשתי כאילו נשאבתי לעולם אחר. כתבתי
מהר הודעה חדשה אל אותו ספק מטריד אלמוני ספק אלוהים:
"איך עשית את זה?"
"אתה מטיל ספק בכוחו של אלוהים?!",  נשלחה במהירות הודעה חדשה.
תחושת פחד מוזרה חלחלה בי, הבנתי מי השותף שלי לשיחה. הקלדתי
במהירות הודעה חדשה:
"בני מצטאר ומוכןלכפר על מעש" כתבתי ושלחתי כמה שיותר מהר
הודעה חדשה תוך כדי ביצוע כל טעות אפשרית.
"זה בסדר, אתה רק בנאדם ואני אל סולח :-) ", נשלחה אליי הודעה
חדשה. התמלאתי אושר, אלוהים מחייך אליי. הייתי בעננים, אוטופיה
בהתגלמותה, אם יכלתי הייתי מלחין עכשיו רינגטון חדש (אלוהים
שלי), הייתי משנה את ההודעה בתא הקולי שלי ("שלום, כאן X,
אלוהים חייך אליי אבל אתם מוזמנים להשאיר הודעה אחרי הצפצוף,
תבורכו!"). אחרי שנרגעתי קצת, התחזקתי קצת, הכנסתי את המספר של
אלוהים לספר הטלפונים של המכשיר, נתתי לו אפילו חיוג קולי
("אלוקים" קראתי שם בקול סמכותי, הרי הדתיים אומרים שהוא לא
אוהב את השם אלוהים) ובסופו של דבר אפילו שמתי אותו בחיוג
המקוצר, בטח שבמספר 1.
"שיט, לא מאמין ששכחתי", קלטתי וכתבתי מהר הודעה חדשה "אלוקים?
רצית משהו?".
"

, בחרתי בך כנביא שלי", קיבלתי הודעה חדשה בצירוף תמונה
קטנה של הילה. "נביא?! אני?!" התמלאתי פליאה ופחד. "לא שאני
מפקפק, אבל אני רק בנאדם פשוט" כתבתי הודעה אך לפני ששלחתי
אותה הדהד במוחי פתאום משפט אחד "נעשה ונשמע". 'אף אחד לא
מפקפק באלוהים', חשבתי לעצמי שוב ומחקתי את ההודעה האחרונה
במהירות. כתבתי הודעה חדשה:
"נעשה ונשמע. מה עליי לעשות?"
"אני שולח לך את התוכנית האלוהית שלי להצלת העם, גאלותו ובניית
בית המקדש השלישי", קיבלתי הודעה בתגובה. גופי נדרך ודמעות
החלו לעלות בעיניי. "נעשה ונשמע"- חזרו המילים להדהד במוחי
וכבר שלחתי את ידי למפית אשר הייתה מונחת על השולחן. כיסוי
ראש, אתם יודעים.

הודעה חדשה הגיעה:
"!@#$%&@$()&%&%765))JHG%%Y&&8768H&U&$&&חJJKK78685&&%&&%KJ)(%63#%$HFGHGF&וטאו&)))&%$#@REW@#$534TRY&&IUןצתMN:LLLK(()()()(%#$FGSD453BCVBRאע5IU)(&)%))"

"קיבלתי ג'יבריש",  שלחתי בתגובה.
"WTF, הסלולארי שלך לא תומך בקבלת סרטוני וידאו?!", הודעה
התקבלה.
"לא" השבתי.
"טוב, אז כשתשדרג תחזור אליי",  מילותיו של האל נשלחו אליי.
"אבל מה יקרה בינתיים עם עם ישראל? מה עם הגאולה ובית המקדש
השלישי? אלוהים, מה יהיה עלינו?" שלחתי חזרה, לא שם לב לדברי
הכפירה שבפי (או שמא בידיי?!).
ידיעתי כי התגובה לא תאחר לבוא, ואכן צדקתי:
"אל תדאג, תשלמו עכשיו, תקבלו החזר אחר כך בזמן אוויר", הוא
שלח לי.
עוד הודעה הגיעה:
"טוב, ביי בינתיים. אני חוזר לאינטרנט, פיני גרשון מתארח בצ'אט
של נענע, אני אראה לו מי זה באמת אלוהים"
לא ידעתי איך לענות, אז פשוט כתבתי:
"ביי"
ואז נזכרתי והוספתי הודעה חדשה:
"תגיד, אפשר אולי לשמוע את המנגינה ההיא שוב ולקצת יותר זמן?"
"אתה יכול לשמוע את המנגינה שוב, אבל ליותר זמן?! תראה, יש
דברים שגם אני לא יכול לעשות. סלקום, אתה יודע"
מאוכזב כתבתי הודעה חדשה:
"טוב, לא נורא"
"אל תשכח לשדרג!!!", הוא כתב לי בחזרה.