היא ישבה לה במיטה, לבדה, חשבה על דרכים למות. היא לא יכלה
לסבול יותר את הכאב, את הדמעות שלא מפסיקות לרדת. היא הרגישה
שאין אף אחד בעולם שיכול לעזור לה, אף אחד שאכפת לו. כולם עם
האינטרסים שלהם, והיא, היא לבד בלי אף אחד שיחבק אותה כשהיא
בוכה בלילות. כבר לא היה אכפת לה מכלום: מהבית ספר, מהלימודים,
מהחברים, מההורים, מהמחשב, מהמוזיקה שלה. כל מה שהיה בראש שלה
זה הדרכים החולניות שלה למות. להתאבד, לברוח מהמציאות. היא
שמעה צליל של הודעה מהמחשב. לא היה אכפת לה, אבל בכל זאת היא
רצתה לבדוק מי בעולם הזה מתעניין בה. זה היה מישהו זר, מישהו
שהיא לא מכירה. "מה שלומך? אני יודע שאת מרגישה רע. ספרי לי,
חמודה". היא הייתה בטוחה שזה בטח סתם מישהו מהכיתה שרוצה לעבוד
עליה. אך בלי שום הסבר היא התחילה לדבר איתו, הם דיברו ימים
ולילות, המחשבות החולניות שלה התחילו פחות לעניין אותה. קראו
לו דורון (מתנה) והוא באמת היה בשבילה מתנה, לא סתם מתנה, מתנה
משמיים. הוא זה שעבר איתה את הלילות הקרים. הוא זה שניגב לה את
הדמעות. הוא זה שהחזיר לה את השמחה לחיים, הוא נתן לה כל כך
הרבה אהבה שהיא לא ראתה בחיים. הוא היה מלאך, המלאך שלה, הם
אהבו את אותם דברים, היו להם את אותן בעיות, הוא היה שם בשבילה
כשהיא הייתה צריכה אותו והיא הייתה שם בשבילו שהוא היה צריך
אותה. היא כל כך אהבה אותו, הוא היה בשבילה הכל באותם ימים,
הוא היה פשוט המלאך שלה. הימים עברו והיא הפסיקה לאט לאט
להכאיב לעצמה, החודשים עברו והיא התחילה לאט לאט לראות את
החיים מעבר לדכאונות שלה. הוא הוציא אותה מהדיכאונות שלה, הוא
נתן לה תשובות לשאלות שכל כך הטרידו אותה. הוא אהב אותה ותמך
בה כל כך שהיא התחילה לחשוב איך היא יוצאת מהמצב העגום שהיא
נמצאת בו. הוא עזר לה לצאת מהמקום שהיא כל כך לא רצתה להיות
בו. וביחד הם התגברו על כל כך הרבה משברים. אחרי חודשים על
חודשים שהוא היה הכל בשבילה, חודשים שהוא נתן לה תמיכה ואהבה
אין סופית, חודשים של שיקום. אחרי כל התקופה הזאת היא סופסוף
יכלה להסתכל במראה ולא לבכות, היא כבר לא בכתה בלילות, היא
חזרה לבית ספר, היא כבר עמדה על שתי רגליה כמו בתקופה שלפני
הדכאונות שלה. היא כבר התגברה ביחד איתו על הכל. הם לא דיברו
יום שלם, וזה היה נראה לה מוזר, הם דברו כל יום והיה לה מוזר
שפתאום הם לא דיברו יום שלם, ולאט לאט הם התחילו לדבר פחות
ופחות ויום אחד הוא פשוט נעלם! הם לא דיברו יותר מעולם. היא אף
פעם לא הבינה איך הוא נעלם ככה פתאום. היא אף פעם לא תשכח
אותו, בזכותו היא חיה, בזכותו היא היום מי שהיא היום, הוא
היה המלאך שלה והוא תמיד ישאר ככה! עד היום היא טוענת שהוא
היה מלאך אמיתי שמישהו מלמעלה שלח אותו כדי להציל אותה. הוא
ידע שהיא כבר לא צריכה אותו, הוא עשה את תפקידו והלך לעזור
למישהו אחר שכן היה צריך אותו. אבל היא יודעת שתמיד אם קורה לה
משהו- הוא יושב שם למעלה מסתכל עליה, מגן עליה. כי הוא היה
ותמיד יהיה המלאך שלה.