אני יושב על מרפסת עץ מול החוף, חלק מתמונה שנראית כאילו נלקחה
מגלויה, ים כחול, חול בהיר, עצי קוקוס, ואת.
אבל את לא שם באמת, את במרחק כמה אלפי קילומטרים. פה צהריים,
אבל בישראל אמצע הלילה ואת בטח ישנה, האם את לבד?
כמה זמן ייקח לך למצוא מישהו אחר במקומי?
כי לי זה לוקח המון זמן להחליף אותך, היו אחרות מאז שעזבת
אותי, אבל הן לא היו כמוך, לא מיוחדות.

עד שפגשתי אותך, הייתי בטוח שאני היחיד, שאת הבדידות שחשתי
עמוק בפנים רק אני מרגיש.
אז את באת, ופתאום היו שניים כמונו.
אלא שזה לא היה מספיק בשבילך, את רצית מישהו שיהיה קרוב ובוגר,
ואני לא ידעתי מה אני רוצה, הכל היה חדש לי כל כך.
כמו תינוק שלומד ללכת בפעם הראשונה, גם לי היו את הנפילות שלי,
אותן יכולתי לראות משתקפות בבוז בעינייך.
אותן עיניים שכל פעם שנפגשנו נשבעתי לא לשכוח.

מאז שזה נגמר לא הפסקתי לחשוב עלייך, והדבר העצוב הוא שכל זה
הגיע מחודש.
חודש אחד בלבד. וראיתי אותך רק בשבתות.
זרקת אותי באמצע המילואים, אבל אני ידעתי עוד לפני שזה לא
יחזיק, בשבילך זה היה רק עוד רומן, בשבילי זה היה עולם ומלואו,
ואני זוכר שאפילו החבר'ה בפלוגה לא הבינו על מה כל המהומה.
לך תסביר להם שיש דברים שאי אפשר למדוד בזמן, תנסה לתאר להם את
ההרגשה של ניצול שהגיע לחוף מבטחים, לאחר שהשמש הקופחת לאורך
הימים הארוכים גרמה לו שיאבד לחלוטין את האמונה בקיומה של
אדמה, לא רק כאי, כמושג.

ואז הגיעה תקופת המבחנים, הזמן טס, לא היה לי פנאי לחשוב, מבחן
רדף מבחן, אחר כך חו"ל.
לקחתי חבר וטסנו רחוק, הוא טס בשביל החוויה, לסמן עוד וי
ברשימה, אני בשביל לברוח, אפילו לא זיהיתי את עומק הפציעה
שהותרת אחרייך.
רק כאן, בקרב כל הזרים האלו, גיליתי עד כמה אני מדמם. והפציעה
אכן חמורה, כל דבר מזכיר לי אותך, אפילו ריח של מרכך שיער,
מהסוג הפשוט, הנפוץ כל כך, ודמותך עולה בראשי.

כל עוד הייתי בתנועה, הבעיה לא הייתה חמורה, אבל עכשיו נעצרתי
באי הזה, ומכל האנשים שהולכים פה מולי על החוף, אני רואה רק
אחת, והיא אפילו לא כאן, היא רחוקה ממני, גם פיזית.
יש לי כאן חברים, יש עם מי לשבת ולשתות, לרקוד, לשכב.
אבל הכל מבחוץ, כמו צללים שמוקרנים על הסדין, ובפנים חושך.
אומרים שחושך נעשה כבד יותר אם מישהו הדליק אור וכיבה, כי אז
אתה רואה שיש אחרת וזה גורם לאפלה להתעצם.
אומרים שצריכים לחשוף פצעים לאוויר כדי שיגלידו.
אז הנה, אני חושף אותם, אבל פה, אולי בגלל מזג האוויר הטרופי,
פצעים לא מגלידים.