לא חושבת, לא דואגת, כל זה בזבוז זמן
לא עוד צלקות, לפחות לא במכוון
בלי שריטות, בלי חריטות, בלי דמיון, בלי רצון
בלי כוויות, בלי חתכים, בלי פתח לחלום
נסגרת בתוך קופסא, או יוצאת לתוך בועה
אין דרך לברוח ובטח שאין דרך חזרה
שנה אחת עברה מהר וכבר אין משמעות
הרבה מעשים מכוערים והרבה שטויות
כל כך הרבה כאב, כבר לא צורב
כל כך הרבה חום, אוזל ואת הגוף עוזב
כלום כבר לא הדדי, הכל בתוך מסך ערפל
כלום כבר לא הגיוני, הכל מטושטש ומתפתל
פתיתי שלג במקום אדי חום על השמשה
אלכוהול במקום דם בגוף חסר בושה
עוד סיכה ועוד אחת לתוך אוסף שלם
מוח מתנוון שכבר אי אפשר לאמן
רק תנו לי לשקוע בתוך הצלילים החדים
רק תנו לי לשכוח למה אנחנו חיים
להתמכר לכאב, דקירה אחר דקירה
אין דם, סתם שריטה קלה
לראות דברים חדשים ולהצטער על הרגע
להתגעגע למקום בו הרצפה תמיד קרה
להחסיר פעימה ולגלות שכלום לא השתנה
העולם מסתובב ואני עדיין מחכה
בבקשה תקחו אותי מכאן
למקום ירוק, שבשמיים אין ענן
אולי רק אז יחזור הצבע לעור
אולי רק אז חום יחליף את הקור
אולי החתכים יתאחו ופצעים יגלידו
אולי מחדש ייפתחו
אולי עוד אצליח לברוח לחלום
אולי הלב יפסיק לפעום.