שייקה היקר
תשמור על עצמך ועל הבית
שיהיה בהצלחה בבחינות ובכל מעשיך
תבלה טוב ותעשה חיים בזמן שאנחנו לא כאן,
להית'.
- זה מה שהיה כתוב על הבית של ההורים שלי שננטש על ידם בנוסעם
לבקר את אחותי בארה''ב.
אחריהם נטשה אותי המכללה ושלל  'צורותיה'.
היו איתי בכיתה:איזה ביטון,
עם שם כזה ציפית לאיזה עבריין, וביטון היה הדבר הכי הפוך מזה
שאפשר לדמיין -מממממגגגמגגם, משקפיים ופחדן, מה-זה-פחדן.
להוציא מביטון אגורה זה מבצע שנועד לכישלון. יותר קל להעביר
פיל דרך חור של מחט.
היה התימני עם העיניים הכחולות שאחת יותר סגורה מהשנייה.
אילן הכורדי היה אומר: "תוציא, תוציא את ההרצלים שימצמצו קצת
באור. הרבה זמן לא ראו אור ההרצלים שלך, יא 'אבו קמונה'."
המכללה היתה כמו נקודת מפגש של נדכאי חיים או מינימום
מיניאטורה של איזה בית סוהר כושל, שאפילו העבריינים בו לא
מספיק מוצלחים להיות עבריינים.
כאילו שכולם שם היו מעין צללים - אשכרה לא היו שם אנשים.
צללים.
אחרי איזה 3 שבועות אפילו הנמלים התייאשו ועזבו את הבית.
הג'וקים חזקים,
הג'וקים לא.

הסיפור בא לי כשהתעוררתי בבוקר לגלות שנרדמתי עם הספר על הספה
בסלון תוך כדי לימודים.
כל האורות דלוקים, דלתות וחלונות פתוחים.
קמתי עייף, גררתי את עצמי למטבח ו - ...
לא יתכן! -
הפח מלא - עוד מעט נשפך, ואין נמלים???
חשבתי לעצמי -
אפילו הן כבר התייאשו.