איש עם אקדח מכניס אותך בסוד המכונה. המכונה מהבילה בריח
אבקת-כביסה מהגופות המשובחות ביותר. ציקלון B כתוב על בקבוק
הגז, שהקפטן מעניק לך כמתנת יומולדת. אתה תשאף ותשאף וככל
שתשאף- יגבר העונג. כך לוחשת המכונה.
למכונה תקתוק קצוב של גופות הנאספות למקום מפגש. קליק-קליק
רגלי שלד הולכות קליק-קליק ילדי האדם. מעתה, שירות מלא לנאלצים
להקשיב לקול ההזיה הטרוף לנצח. במדויק, קולה המתמיד של זו שלא
נחה לעולם.
מי משקה אותה בנפט ודם? אלו הידיים הגרמיות של איש גוסס,
ראש-ממשלה. משעבר את גיל תשעים, אין מה שיבדיל אותו מהגופות
המצהיבות שמהוות את מזונה של המכונה. הם נעים בכוחו של חינוך,
מחוייבים על-ידי תפקידם (שאין לערער עליו) להחיות את המכונה.
אינך מזהה בתוך ההבל את פני האיש עם האקדח. בהבל אין לאיש
פנים, ואם יש- אזי הן מטורפות מהשגתך, בן-תמותה. האיש הוא
אביך.
אינך מתרצה, אין סיבה שתתרצה, כאשר הוא נאלץ להסביר את מציאות
האקדח כציווי של המכונה. לעולם לא היה מצמיד אקדח לגב בנו, כך
הוא טוען, בנסיבות אחרות.
אתה מת משעמום לרגלי התקתוק הקצוב של המכונה, שאיננו יודע סוף.
האקדח אפור וחזק וגלום בו הכוח להורגך, ולו בידי אביך. בל נשכח
שלמכונה דרוש גם נפט לצד הדם.
עכשיו אתה יודע איזה כוח יש לכל החפצים, לכולם, ואתה מגלה את
האהבה השוררת בין כל החפצים בעולם, חי או דומם.
לעולם לא תשכח את חיוכו של ראש-הממשלה: חיוך קרוע מאוזן לאוזן.
מתוכו יצא צב קטן, נחוש באכזריותו להגיע לחוף, לחיות.
לא אשכח איך מחצת אותו, או לפחות רצית למחוץ.