היא פחדה ממנו, היא פחדה מהתגובות שלו. האי-וודאות הזו לצורה
בה הוא יגיב, הפחידה אותה. לפעמים הוא פשוט התעלם ממנה, כאילו
לא שמע מה שסיפרה לו - ואז הוקל לה. אך לפעמים היה משנה את סבר
פניו, ואז היה מכה בה, מכות קשות שכל גופה רעד תחתיה ימים.
פעמים ידעה שהיום הוא יכה בה, אך תמיד חזרה וסיפרה לו על מעשיה
במיטותיהם של הגברים האחרים אליהם פנתה. תשומת הלב שנתנו לה
גברים אלה, מילאה את לבה והשיבה לה את התחושה של אישה - אישה
מושכת ורצויה.
אך תמיד היא חזרה אליו, אל דירתם הקטנה ברחוב "היסמין". גם
כשפחדה בכל מאודה, חזרה אל זרועותיו וסיפרה לו שוב כי בגדה בו.
והיא ספגה את מכותיו באהבה, כי ידעה שהעונש חייב לבוא, ומוטב
כי יבוא ממנו.
בלילה הייתה סוקרת את גופה, ומוצאת בו צלקות חדשות, היא קיבלה
אותן באהבה, וחשה כי כך הוא חותך את אהבתו אליה על גופה - כך
הוא מסמן את השייכות שלה אליו.
היא אהבה להיות שייכת לו, וידעה כי עוד תפנה רבות לגברים
האחרים - אך ללא רגש של אהבה, ללא רגש של שייכות. הגברים
האחרים נתנו לה מבטח כי היא עדיין בשלה לתת, עדיין רצויה
ויכולה להיות נאהבת.