ניקוס קאזאנציקיס היה דייג. כל חייו היה דייג, כמוהו כאביו
לפניו וכאבי-אביו. מזה דורות רבים הייתה משפחתם מוציאה את
מחייתם, או מוטב לומר- את הדגים- מהים.
 זקן היה ניקוס, והרבה ראה בחייו. מלחמות, ומעשי שלום, שמחה
ועצב, מריבות ופיוסים. חיים פשוטים חי, חיים של דייג באחד
האיים הקטנים בים האגאי. מדי יום היה יוצא אל הים, משליך רשתו
ומקווה לטוב. היו ימים בהם שלל הדייג היה נכבד, והיו ימים בהם
הסתכם השלל בדג אחד או שניים, אך ניקוס לא כעס על הים שלא הטיב
עמו בימים שכאלו. ניקוס ידע כי לים סיבות משלו, והוא עשוי
להיות שמח ביום אחד, וכועס או עצוב בזה שלאחריו. מעולם לא רעב
ללחם, אך גם עשיר לא היה.
היה אך ענן אחד שהטיל צל על חייו של ניקוס, והוא שלא העמיד
לעצמו יורש. אשתו שנפטרה לפני כמספר שנים ילדה לו שלוש בנות.
ניקוס היה גאה בבנותיו, שהיו נשואות לגברים טובים ואף ילדו
מספר ילדים, אך שלושתן פרחו מן הבית ועזבו את האי, וניקוס לא
יכול היה- ואף לא רצה- לבקש ממי מחתניו או נכדיו לבוא וללמוד
את מלאכת הדיג. וכך חלפו להם הימים, וכל יום קרא הים והמו
הגלים מחוץ לדלת ביתו של ניקוס, וקראו לו שיטיל את רשתו,
ויוציא לחמו מן המים.

 בא הבוקר. כמדי יום, משכים ניקוס עם שחר. חביבה עליו השעה
הזו, בה כבר נמוג הלילה אך היום עדיין אינו נוכח במלוא עוצמתו
המסנוורת. מלאכות רבות יש לעשות לפני היציאה אל המים, וניקוס
מבצע את כולן בשתיקה, מתוך הרגל למוד שנים. הטלאת הרשת, תיקון
הסירה, סידור הקרסים על החבל, הכנת הפתיונות, ואחרונה והחביבה
עליו מכולן - בדיקת החכה. שכן בשעה שהיה ממתין לדגים שיעלו
ברשתו, היה משליך ניקוס את חכתו, מעשה חובבן.
 בשעות אלו יותר מכל, היה מרגיש בחסרונן של אשתו ובנותיו. איך
היו משכימות כולן עימו, ומסייעות  לו במלאכות הפשוטות ומארחות
לו לחברה, וכולן היו מלווות אותו כאשר ירד אל הים, ומנופפות לו
לשלום, ומתפללות להצלחת יומו. וכשהיה חוזר ושללו בידיו, היו
כולן עוזרות לו להתיר את הדגים מן הרשת, ולנקותם ולסדרם בסלים
שבהם היה נושא את הדגים אל השוק. ומדי פעם בפעם היו מלוות אותו
אף לשם והיו מנעימות את זמנו, והוא היה מספר להם את שעבר עליו
בעת ששהה בים, ואף סיפורי אימה של מקרים בהם כמעט וטבע- אך
הים, ברגע האחרון ממש, היה משחררו מלפיתת גליו.
 אך כל זאת פרח ונמוג. אין איש כיום המלווה את ניקוס, וכל יום
חוזר הוא לאותו הבית שהשאיר מאחוריו- דומם וריק מיושבים.
האנשים היחידים שפוגש הוא במהלך יומו הם אלו המגיעים אל השוק,
לקוחות מזה ורעיו הדייגים מזה. אך גם בשוק אינו מרבה לדבר,
והוא מותיר את הצעקות לתגרנים האחרים, שיוציאו את גרונם. הים
גדול והדגים רבים, ותמיד יהיה משהו שיעלה בחכתו, חשב ניקוס.
 כך היה יושב ומהרהר, בעת שידיו, ידי דייג זקן, מבצעות את
מלאכתן מבלי שיצטרך לתת דעתו עליהן, וזו פנויה הייתה להרהר
מיני הרהורים. אך הגיעה השעה לצאת אל הים. ניקוס מתנער, אוסף
את כלי הדייג, ומפליג.

 "הים טוב היום" החליט ניקוס. "הרבה דגים יעלו ברשת". הים היה
רגוע, ללא גלים גבוהים, אך גם לא חלק לגמרי. אדוות קטנות רצו
על פני המים, וכשניקוס כיבה את המנוע טלטלו אלו את הסירה מצד
לצד בעדינות. ניקוס הרים את חכתו, הטיל את הקרס, וכשזה נח
בנקודה בה רצה, הניח את החכה במקום המיועד לה, נשען לאחור,
והביט על הים.
 עשרות שנים יצא ניקוס אל המים. עשרות שנים בהם שגרת יומו
הייתה קבועה, ונתונה אך ורק לחמת זעמו של הים. ימים רבים בהם
היה מעביר שעות של עבודה בדממה, שהייתה מופרת רק הודות לרעש
הגלים. היו תקופות בהם דימה ניקוס לראות את הים כאישה צעירה -
יש שהיא מעתירה עליך מחסדיה, ויש שהיא מתלקחת בחמת זעם שנהרות
לא יכבו אותה, וכאלה בהם ראה בו אל, אשר מצב רוחו יקבע אם תהיה
כבדה הרשת מעומס הדגים, או שמא תימשך אל הסירה בקלילות. פעמים
ראה בו אם, המאכילה את בניה הדייגים, ופעמים ראה בו את בבואתו
שלו- שיש שהוא רוטן ויש שהוא מחייך.
 כך היה יושב ניקוס בסירתו הקטנה הצבועה לבן, והים מערסל אותו
בכף ידו כאילו היה תינוק. אדוות המים חובטות בקלילות בדופן
הסירה ומשמיעות רחש נעים. השמש עולה ברקיע, וצינת הבוקר מתחילה
לפוג. תחתיתו של האי השכן מטשטשת בשל האדים המתחילים לעלות מן
המים. ריחות של מלח ושל אצות נישאים באוויר. הים לובש גוונים
עזים של כחול וירוק, ועיניו של ניקוס נעצמות אט אט.
 ניקוס נרדם. הגלים נרגעים, האדוות נעלמות, והסירה יושבת על
מקומה, דוממת.
 הזמן חולף.
 השקט וחוסר התנועה מעירים את ניקוס, הוא פוקח עיניים, ורואה
השתקפות הר במים הדוממים. שני הרים ישנם כעת- זה שלמעלה וזה
שלמטה. ניקוס עוצם שוב את עיניו וחיוך מאיר את פניו הקמוטים.
הים הוא רק ים, הוא יודע. הגלים הם רק גלים. יש ימים עם שלל
גדול וימים בלי שלל כלל. וזה הכל. כל דבר מעבר לכך, הוא מיותר.
ניקוס מחייך שוב, ובידיים חסונות מתחיל לאסוף את הרשת מן
המים.
 הרשת כבדה. אולי עלו הרבה דגים היום ברשת חושב ניקוס, שולח
ידו לאחור, ומכוון את הסירה אל החוף.