ק. אנאבל / מוקדש לך דרלינג |
החור שנשאר ממה שהיה פעם אנחנו רק מתעצם.
הזכרונות של התחושות המדהימות,
הצמרמורת העדינה שעוברת בגל בגוף,
הדיגדוגים המרגשים בבטן,
הליטופים העדינים שמשתלבים בחלומות,
המבטים העוצמתיים שמלווים בשעות של שתיקה.
כל אלה אינם עוד.
והדמעות לא נגמרות, והגעגועים לא נחלשים,
והרגעים שלא חווינו יחד נראים כחסרי משמעות.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|