היום התשיעי לחודש ג'ונאי, היה ככל ימי הקיץ בעולם העתיק. שמש
צהרי היום זרחה בעין השמיים התכולים על חומותיה של העיר גשרי
ג'יידזן, שולחת ללא הרף את קרניה על גגות הבתים הגבוהים. הרי
הגוארג'ייד עטו את גוונם החום-אפרפר, בסמלם את ימי הקיץ שעטו
על אדמות האירופה העתיקה. השדות הספורים שעמדו מתחת למרגלות
ההרים, עצרו את גדילתם בשל החום השורר, מצפים לקור הלילה. שמי
האימפרייה, כהה צבעם בשל להט השמש, והם עטו את גוונם הכחול
החיוור.
תלמידי האקדמיה הצבאית התאספו אל מול השער הלבן הסגור, מדברים
ביניהם על האירועים האחרונים שהתרחשו בגבולות לואן-גאניי. רבים
היו תלמידי האקדמיה אשר התרגשו למען תחילת צעדיה הראשונים של
המלחמה, מחמת זאת שלא התרחשה אף ולו מלחמה אחת על אדמת האירופה
העתיקה במשך מאתיים שנים. תלמידי האקדמיה הצבאית אשר חלף זמנם
להיות בעולם התמותה, לא פגשו עיניהם באף קרב כקרבות שלמדו
באקדמיה, למרות שעל כתפם היו מונחים תפקידים כבירים במעלה
הדרגות בצבא האימפרייה.
בעין השמיים הכחולים החיוורים, ניצבה השמש דומם. שעת פתיחת
שערי האקדמיות הגיעה למימושה. מן השערים הפנימיים של האקדמיה
הצבאית, יצאו בהדר סגל מורי האקדמיה, עשרים במספר, לבושים במדי
האקדמיה הלבנים. סגל מורי האקדמיה התפצל לשניים, ועשרה מורים
בכל צד של השער החיצוני עמדו דום בטור כלפי השער הפנימי, פניהם
אל קהל תלמידי האקדמיה המוקסמים. רגע דומייה שרר לפתע, והשער
הלבן נפתח כבכישוף אל מול פניהם של תלמידי האקדמיה. מיוזעים
במעט מקרני השמש הלוהטת, התהלכו תלמידי האקדמיה בין שני טורי
סגל המורים, בשביל שיש אפרפר אשר הוליך אל השער הפנימי של
האקדמיה הצבאית. מצידי שביל השיש האפרפר, ננטעו עצי ברוש אשר
סימלו את גאוות תכלית ההשכלה הגבוהה באימפריית ארכיוסאס.
מאחורי עצי הברוש, השתרעו כרי הדשא אשר הובילו אל "הגן המשולש"
- אשר חיבר את ארבעת גני מבני כל האקדמיות. תלמידי האקדמיה
הלכו דרך שביל השיש האפרפר אל השער הפנימי אשר נפתח מלכתחילה,
והנה עמדו בתוך מבנה האקדמיה הצבאית.
משב רוח עדין ליטף את פניהם המיוזעות של תלמידי האקדמיה, מטהר
אותם מכל זיעה ומכאוב. כאשר מסתגלות עיניהם של תלמידי האקדמיה
אל האור אשר שורר על אדמת העיר, הנה הן חוזות ביפי המבנה. אור
גלום שרר על תקרת המבנה החשופה, דמוית המשולש, כמעין קרן
מממלכת השמים אשר חצתה את האין והביאה את אורה אל חלל המבנה.
רצפת המסדרון התכולה אשר תלמידי האקדמיה עמדו בתחילתו, עשויה
היתה מחומר אשר לא הוזכר אף בכתבי החכמים מכל - קשה וקרה היתה,
ועם זאת גם נעימה כמי נחל צעיר, הזרם עדין השנים עובר במימיו.
קירות מסדרון הנחלים, כמעין גלומי מים נראו, שטופי אור שמש.
המסדרון התכול הוביל כשלוש מאות אמות את תלמידי האקדמיה, אל
מזרקה לבנה כצבע המבנה, מימיה הזכים שוטפים את הבריכה העגולה
אשר סבבה אותה. צורת המזרקה כצורת קערה היתה, זקיף שקוף צבע
אשר מקצהו הביא את המים הזכים אל הבריכה, עמד מתוכה. "כיכר
הזקיף" כינו חכמי האקדמיה את המקום בו עמדו תלמידי האקדמיה.
המסדרון אשר עברו בו תלמידי האקדמיה נקרא בפי מקים האקדמיה
הצבאית "מסדרון הנחלים", וזה הביא את כל באי האקדמיה מחוץ
המבנה. מלבד מסדרון הנחלים, היו במבנה שלושה מסדרונות נוספים,
רצפותיהם עשויות מאבנים לבנות וצחות כשלגי ממלכות הצפון
הקפואות, אך אלה היו נעימות למגע רגל חשופה, כי להט עדין בקע
מהן. מכיכר הזקיף השתרעו ארבעת המסדרונות - כל מסדרון פנה אל
כיוון הרוח ההפוך מכיוון המסדרון המנוגד לו. לעומת מסדרון
הנחלים, המסדרונות האחרים במבנה האדיר הובילו אל אולמות
ההרצאות של האקדמיה הצבאית. כאשר כל מסדרון הוביל אל שני
אולמות הרצאות נפרדים, היו באקדמיה הצבאית שישה אולמות הרצאות
שונים בכל המבנה.
סגל מורי האקדמיה, אשר התהלך מאחורי קהל התלמידים, הופיע מול
קהל תלמידי האקדמיה, מאחורי המזרקה. "ברוך שובכם אל האקדמיה
הצבאית של אימפריית ארכיוסאס", אמרו כקול אחד מורי האקדמיה,
"הרינו מברכים אתכם למען תצליחו בלימודיכם הקפדניים, ותביאו את
התהילה רבת השנים של האקדמיה הצבאית, אליכם ואל חבריכם אשר
חולקים עמכם את ספסל הלימודים".
פילינדור דה אולידור, שטה מחשבתו אל מעבר לקירותיו הלבנים של
אולם ההרצאות, בו התקבצו כמה וכמה מתלמידי האקדמיה, למען ישמעו
את הרצאתו של החכם פנוארו. הוא תמה על מהלכי המלחמה, ברגע אשר
בו היה הוא מוגן לבטח בין חומותיה המפוארים של העיר גשרי
ג'יידזן. אמש - כאשר שתה לרוויה את משקה השיכר המועדף עליו
בפונדאק הסאר, בו נמצאו מעונותיהם של כל תלמידי האקדמיות בעיר
גשרי ג'יידזן - שמע את החדשות האחרונות מן הגבול העוין בין
לואן וגאניי.
"דודי אשר מקורב לאחד מחברי מועצת ברית-המעצמות", קרא תלמיד
אקדמיה מן האקדמיה הצבאית אל כל המעוניין להטות אוזנו אל
דבריו, "סיפר לי שממשלת ממלכת לואן, יצאה בהודעה רשמית אל
קיסרות דנמארק, בכך שתעביר את צבאות הקיסרות אל שטחה ותפזר את
חיילות ממלכת גאניי". מיד הכל הצטופפו אל מול תלמיד האקדמיה
אשר עמד מול הבר, והאזינו לחדשות נוספות.
"כאימפרייה אשר מחזיקה בשטחה את תשע ממלכות הצפון, ממלכת גאניי
וממלכת לואן אשר ביניהן, הייתה אמורה קיסרות דנמארק לעשות דבר
מה בנידון ההודעה הרשמית, אך עד הערב לא אירע דבר אשר יפסוק את
גורל המלחמה המתממשת ובאה, על הצד הדיפלומטי בין הממלכות
העוינות".
"כפי שאמרתי", הרים את קולו החכם פנוארו אשר שם לבו אל
פילינדור החולם בהקיץ, "ישנן שיטות מרובות למען יצירת ההתקפה
המושלמת על צבאות האויב. כפי שרוב בני עמי האירופה יודעים,
מלחמה גדולה עד מאוד תפרוץ בימים הבאים על אדמות הצפון. לפיכך,
החלטתי לגולל בפניכם מספר שיטות התקפה המוכרות לכל, אותן יביאו
גנרלי הצבאות למימושן". החכם פנוארו הסב מבטו אל לוח העץ אשר
ניצב מקביל אל קיר אולם ההרצאות, בידו החזיק אבן גיר קטנה.
"שיטת ההתקפה הראשונה שאציג בפניכם, שמה שיטת 'הפטיש-סדן'.
שיטה זו מיוחסת לקבוצת שיטות ההתקפה הגלויות לאויב". החכם
פנוארו העביר בעדינות את אבן הגיר על לוח העץ, מביא לעיני
תלמידיו שדה קרב הררי, במרכזו שטח אדמה שטוח. "חיילי הצבא
הכחול ניצבים אל מול חיילי הצבא האדום", אמר החכם פנוארו כאשר
צייר שני מלבנים מקבילים זה לזה באמצע, בכל אחד נכתב שם הצבא.
"זו הבחירה השוטה של הצבא האדום לעמוד ולהילחם מול הצבא הכחול,
כאשר גושו השני של הצבא הכחול מתקיף את הצבא האדום בשלמותו",
אמר החכם פנוארו, מצייר מלבן נוסף על אחד ההרים אשר הקיפו את
השטח המישורי. בתוכו כתב החכם פנוארו 'הצבא הכחול'. "בזמן
שהצבא האדום מכוון נשקו לכיוון גוש הצבא הכחול שנמצא קרוב יותר
אליו, גושו השני של הצבא הכחול, הנמצא על ההר, מחכה לרגע
המתאים בו יתקיף את הצבא האדום. כאשר יגיע הרגע וחיילות הצבא
האדום יתחילו במלאכתן, בניסיון להשמיד את חיילות הצבא הכחול,
ייסתער גושו השני של הצבא הכחול על עורף הצבא האדום וייתקוף את
חיילותיו של הצבא האדום במשך רגעים ספורים, עד הסוף המר". החכם
פנוארו צייר קו מעט רועד אשר נמתח מן מלבן גושו השני של הצבא
הכחול על ההר, אל מלבן הצבא האדום. "כך יושמד הצבא האדום
לחלוטין, כאשר שני גושי הצבא הכחול מתקיפים את חיילותיו משני
כיווני הרוח הנגדיים זה לזה".
החכם פנוארו חזר לעמוד אל מול תלמידיו, אשר ישבו על כיסאותיהם
המרופדים, שורת כיסאות מדורגת באמה אחת מעל חברתה. הוא בחן את
עיני תלמידיו בחכמת החיים שרכש במשך שנותיו כחכם האקדמיה
הצבאית.
"ברגעים מסוימים של ימיי הבאים לקיצם, הינני שואל את עצמי:
מדוע עוסק אני במלאכה זו? מדוע הינני מלמד אנשים צעירים כמוכם
לטבוח בשיטה הטובה ביותר, להביא בני אנוש אל קיצם המר ולהפריד
אותם מנשותיהם וילדיהם המצפים בכליון עיניים לשובם; לגלות שכעת
ולעולם, לנצחי נצחים - גופת הנאהב, מקומה באפר שותת החטאים של
האנושות". החכם פנוארו השפיל פניו ארצה, "וכל אותם רגעים הינני
עונה לעצמי את אותה התשובה: זו הדרך שבחרתי לעצמי בחיי, וזו
הדרך שגם מלאכי השמיים בחרו בשבילי.
אך השאלה בעצם היא מדוע בחרתי בדרך זו? מדוע הינני ניצב עם
מידת הגורל אשר לא לכתפיי? התשובה היא שאין ישות בעולם שיודעת
את משמעות מהלכי העולם. אך תכונה נשגבת אחת ניתנה לנו, בני
האדם, המבדילה אותנו מחיות השדה והערבות, מדגי הנהרות והימים,
מעופות השמיים, והיא תכונת הבחירה וההזדמנות, ולו הקלה ביותר,
לשנות את כל פני הגורל שנקבע לאדם בראשית חייו".
קור הערב הרך ירד על העיר גשרי ג'יידזן, זה אשר ציפו לו כל
אזרחי העיר. אך נראה שהערב, שונה היה מערב אמש. רוח הערב נשאה
את ריח המלחמה שעברה מעל כל אדמות הצפון והניחה צחנתה על אפם
של אזרחי אימפריית ארכיוסאס.
פילינדור, חום מנורות הנפט הכה בו כאשר הביא פעמיו אל פונדק
הסאר ונכנס דרך מפתן דלתו. על קירות העץ השחומים נתלו כהנה
וכהנה פתלי נרות, ואף מנורות נפט נפוצו עליהם. שולחנות עץ עמדו
בשטח הרחב של קומת הכניסה, תלמידי האקדמיות מפזזים ביניהם
ומתכוננים לערב נוסף בו ישבו ויעבירו מילים ביניהם ובין עצמם
על מהלכי העולם המשונה אליו נקלעו. מצדה הימני של דלת הכניסה
של פונדאק הסאר, כשבע פעמים, ניצב בר הפונדק, ומאחוריו אישה
מבוגרת, נמוכת קומה וגוצה במעט, אשר עסוקה היתה בדיבור נמרץ עם
אישה צעירה - תלמידת האקדמיה לרפואה, שבידה כוס מהבילה של
שיכר. כשלושים פעמים מדלת הכניסה, עלו מדרגות אל קומות מעונות
התלמידים.
"פילינדור!", קטע תלמיד אקדמיה את חוט מחשבתו של האדם הצעיר
שעמד בפתח הפונדק, בוהה במבטו המהרהר באנשים הנחים. פילינדור
הביט באדם שקרא בשמו, סחרחר במעט ממחשבותיו הרבות. גובה האדם
היה כגובהו של פילינדור, שיער ארוך השתלשל עד כתפיו הרחבות.
פניו של האדם, קורנות היו מאושר אשר הושג מידיעת החיים כאתגר
שעל האדם לעבור בשלווה. "בוא ושב עמי, פילינדור ידידי!" קרא
אליו האדם בשנית. היה זה דארן דה זיירו, חברו כבר שנים רבות,
וכן היה חברו לנשק בגילדת הפלאדינים של העיר גשרי ג'יידזן.
פילינדור חייך למראהו של חברו, אשר ישב בדד בשולחן הקרוב אל
הבר, ופסע לעברו. "עבר זמן רב עד אשר ראיתיך, דארן", אמר
פילינדור בקולו המחוספס. "אכן, אכן", השיב דארן בקולו המעט
צייצני, "אנא, שב עמי. עלי להעביר עמך כמה מילים".
"חברי הגילדה מודאגים לגבי עתידך בין פלאדיני העיר, פילינדור",
אמר לבסוף דארן, "הרי יודעים הם אשר הינך לומד בקפדנות את
תורות שיטות הלוחמה החשובות, ואת היסטוריית האימפרייה, אך הינך
נעדר כבר זמן רב ולא מופיע בפגישותינו החשובות. מנהיגנו חוזר
ואומר שעל האדם למלא את קודקודו במידע הנחוץ לעתיד לבוא, אך
חברי הגילדה טוענים שהטיל מנהיגם תפקיד חשוב וכבד מנשוא על
כתפיך".
"האם כל חברי הגילדה חושבים כך? האם מוכנים הם להפסיד את האדם
היחיד שהקריב את שנותיו למען הגילדה, שיוכל להוות ניצחון
בקרבות הבאים?" סינן פילינדור, "הגד למנהיגנו שנותר לי זמן קצר
עד שאוכל להתמנות אל גנרל הגילדה - הגד לו שבעוד זמן קצר יוכל
מנהיגנו לכבוש את מעוזיהם של אויבינו המאיימים על כל אשר בנו
אבותינו בדורות עברו".
"לא אוכל לומר לו זאת, פילינדור, עליך להגיע אל פגישת החצות
היום, ויהי מה. אחרת, ידידי, לצערי תצטרך לוותר על היותך
פלאדין".
"לא אוכל לעשות זאת - דארן! נשבעתי לאחי שאלך בדרכו ואצלח את
מטרתו הנאצלת. לא אתן לאנשים כמותם למוטט את חלומי על ראשי",
קרא פילינדור ורקע באגרופו על שולחן העץ. נאנח פילינדור והשפיל
מבטו, "אנא אמור למנהיגנו שאבוא הלילה אל מפגש הגילדה".
"ייטב לי אם תעשה כך, פילינדור", אמר דארן, "לכולם ייטב אם
תעשה כך". דארן קם על רגליו, ושם פעמיו אל דלת הכניסה. "אמור
לו -", קרא לפתע פילינדור, ראשו עודנו רכון היה, "שהינני עדיין
הפלאדין מגשרי ג'יידזן". דארן הסב מבטו אליו, מחייך. "עודני
זוכר זאת, פילינדור דה אולידור, עודני זוכר זאת", אמר דארן
ויצא אל קור הערב.
אדם גבה קומה, בעל שיער אדום שגלש לשני צדדי ראשו, השתקף
לפילינדור בבועתו. מביט היה במראה שבחדרו בפונדק הסאר, אור הנר
הקמל שעל השידה לצד מיטתו של פילינדור, האיר את החדר באורו
הגווע על תווי פניו הגוועות של פילינדור. "אין בי את הכוח
שחשבת, דאן אחי", לחש פילינדור בעייפות, "הינני מרגיש ואני חדל
להתקיים, בשרי ריק מכל רוח חיים ולבי מייחל כבר לפעימתו
האחרונה". הוא עצם את עיניו, ופקח אותן שוב. "תן לי לראות את
פניך שוב, דאן אחי, תן לי את הכוח לצלוח בשלמות את נהר החיים
כשמאחוריי אשאיר את הצדק לו ייחלת בחייך ובמותך", לחש בלי קול.
הוא עצם את עיניו ורוחו לא ידעה עוד.
רוח נוקבת פרצה את עורו ועצמותיו של פילינדור הנער. שמי העולם,
מכוסים בענני שחור היו, מאיימים על הכל. רכון היה על אדם
כלשהו, ראשו נוגע בחזהו של האדם אשר התנשף בכבדות יתרה. דמעות
החלו לנזול מעיני הנער, דמעות יגון עמוק וחריף. פילינדור הביט
סביבו, בעוד הרוח הנוקבת התבדרה בשערותיו. נמצא היה על שביל
בין שדות לא מוכרים, האופק לא הראה מאומה מלבד ברקים אכזריים
אשר פערו את האדמות שמעבר. עיני הנער טיילו מן האופק אל השטח
הקרוב אליו: כעשרים אנשים לבושי שריונות וקסדות היו שרועים בלא
זיע על הארץ, פרצופם עודנו קופא תחת הבעת החמלה האחרונה. סוסים
גדולים, בבטנם ובחזם נפערו חבורות ושריטות איומות. דם חלחל על
הכל, נספג באדמה שהייתה כבר שטופה בדם אחר. "הפסדנו", לחש קול
בראשו של הנער.
האדם זע מעט, פקח עיניו והביט בנער בעצב. "הובסתי, פילינדור,
למרות שאויביי כבר לא בחיים", אמר האדם ולפתע קרא קול שבר, כאב
פילח את חזהו, "לא אגיע חי אל העיר הקרובה". הנער לא אמר
מאומה, לא היה יכול להאמין שאחיו הגיבור והגאה נפל לבסוף
בקרב.
"מצבי בכי רע, פילינדור, וארצה לבקש ממך לרשת את מקומי", לחש
דאן לאחיו הנער.
"מהי כוונתך?" שאל פילינדור, קולו חנוק מדמעותיו.
"צלח נא את מטרתי... מטרתי הנאצלת", לחש דאן, הרגיש כיצד דמו
שותת בחזהו הפצוע.
"אינני מבין, מהי מטרתך?" לחש פילינדור, מצפה בכליון עיניים
לתשובת אחיו.
דאן לא ענה לשאלת אחיו, רק פער את עיניו בכאב, קולו נאנק לטיפת
אוויר אחרונה, לשונו מבצבצת בין שפתיו. הנער, שפתיו רטטו,
דמעות לחות ניגרו על לחייו, ובתוך חזהו השתולל קול הבכי. הוא
נאנק כדי שלא ייתפרץ קול המרירות, ונשם במקוטע אל תוך ריאותיו.
בהצצה חטופה אל פני אחיו, עצם הנער את עיניו ורוחו לא ידעה
עוד.
פילינדור ניצב אל מול בבועתו בשנית, לאחר שפקח את עיניו. "מדוע
בחרת בי, דאן אחי? ידעת שאהבתי לשקוע במעמקי הנפש, לצחוק אל
אוויר העולם, וללמוד על האנשים אשר פוקדים אותו. שונה הייתי
ממך, דאן אחי, אך בחרת בי וכעת לא אוכל לאכזבך. הלכתי על פי
דרכך, ויצרתי אויבים רבים לנפשי. מהי מטרתך הנאצלת, דאן,
ארורי, מדוע בחרת בי?" סינן פילינדור בפיו ודמעות לחות ניגרו
על לחייו הארוכות. "אחות הייתה לנו, אם ואב היו לנו, הלא תרצה
לדעת מה עמם כעת?" לחש פילינדור אל בבועתו, "ארור אתה, דאן,
ארורי, ארור אתה וארורה נשמתך! מה הייתה מטרתך הנאצלת? גלה
לי!" קרא פילינדור לפתע. דומם היה החדר, ולא נשמעו קולותיהם של
תלמידי האקדמיות מקומת הבר. "גלה לי", מירר פילינדור.
שקט היה הערב, רק רוח קלילה נשבה. פילינדור עמד אל מול אחוזת
גילדת הפלאדינים. היה זה מבנה שגדר שחורה וגבוהה בצורת שתי
וערב סבבה סביבו. כניסת הגדר, חסר היה לה שער וכי כל אדם אשר
כבוד פועם בלבו מבורך ומוזמן אל אחוזת גילדת הפלאדינים. עמודים
בעלי לפידים ניצבו בשני צידי כניסת הגדר. פני המבנה, צבעם היה
חום בהיר, וחלונות מרובים היו לפני המבנה. דלת היתה למבנה, דלת
פשוטה שמעליה נכתב בכתב הזוהר בחשיכה - 'אחוזת גילדת הפלאדינים
של גשרי ג'יידזן'. פילינדור פסע כמה צעדים אל כיוון דלת המבנה,
כשלפתע קרא אליו קול מאחוריו.
"החלטת לחזור, מה?" שאל הקול את פילינדור, נובע ממקור אשר שרה
בחשיכה. יצא אדם מן הצל שנחבא בו, ופילינדור הכירו מיד. בעל
קומה גבוהה היה האדם ושיריון לבן עטה. שיערו האפור והחלק התבדר
ברוח הקלילה, כפי שהתבדרה נפשו בעיתות המצוקה שפקדוהו לא פעם.
היה זה ברייאל סזאן, מנהיג גילדת הפלאדינים של גשרי ג'יידזן.
סזאן חייך למראה פניו המופתעות של פילינדור.
"ובכן, האם כבר סיימת את לימודיך באקדמיה הצבאית?" שאל סזאן
בקול מתון.
"לא, אלופי, עדיין לא", השיב פילינדור בקול כבוד כלפי סזאן,
וכאשר עשה כך כרע ברך לפניו.
"אין צורך בכך, פלאדין ניילו, אני הוא זה אשר עליו לכבד את
המכובד", אמר סזאן והורה לפילינדור לעמוד על רגליו, "הרי אתה
הוא האדם שיוביל אותנו אל הניצחון המיוחל כנגד המכשף זודוראס
ונתיניו, הלא כן?"
"בעוד חודשים ספורים אוכל להוביל את גילדת הפלאדינים של גשרי
ג'יידזן אל הניצחון המוחץ כנגד המכשף", אמר פילינדור חלושות,
"אך עד אז, אינני חושב שאוכל לעשות כך". סזאן לא השיב, אך פניו
הביעו אכזבה, אכזבה מן האדם היחיד שיכל להביא שקט אל העיר גשרי
ג'יידזן. פילינדור הבחין בכך. "עלינו ללמוד מטעויות העבר,
אלופי", אמר, "לא אוכל להנהיג קרבות נוספים עד אשר אהיה אסטרטג
המוכר על ידי אקדמיות ארכיוסאס. אינני מנוסה מספיק בהנהגת
הקרבות, ולא אוסיף אל מצפוני מיתות נוספות". כשאמר זאת
פילינדור, פניו של סזאן נעצבו בבת אחת, והוא הרכין את ראשו.
דממה שררה למשך רגעים ספורים, עד אשר סזאן הסב את ראשו אל
פילינדור, חייך ואמר: "שניכנס, פלאדין ניילו?".
היה זה אולם מרשים במבנהו: דלת הכניסה הכפולה של האולם קושרה
אל דלת האחוזה על ידי מסדרון צר וצפוף, אשר על קירותיו נתלו
תמונותיהם של מנהיגים אשר תמו ימיהם על פני הארץ; כאשר נכנסו
חברי הגילדה אל האולם, נתגלה לפניהם האולם הגדול, שעל קירותיו
שרו רבבות של תמונות המספרות על קרבות חברי הגילדה באויביה:
מקרב הדגלים הראשון ועד למארב ענקי החומות. כל מעשי גבורה אלו,
היו שייכים עתה אל נחלת העבר. על הקיר הדרומי של האולם נשען כס
שנהב, אשר היה שייך למנהיג הגילדה לדורותיה. כס השנהב, כך
מספרות האגדות, נבנה ביופי עליון על ידי האלפים
האירופאים-צפוניים, אם כי האגדות המספרות על האלפים היו בגדר
אגדות בלבד. כס השנהב היה מעוטר בסמלי החיים, קבוצות כוכבי
המלאכים וחרבו של רוגיאוס הפלאדין אשר אומץ לבו לא ניגר מנשמתו
לעולם. כצורת חצי המעגל, ניצבו כשישים ושמונה כיסאות מרופדים
סביב כס השנהב, מקומם של חברי גילדת הפלאדינים.
חברי גילדת הפלאדינים של גשרי ג'יידזן עמדו ונאלמו דום כאשר
נכנס בהוד ובהדר מנהיגם ברייאל סזאן אל האולם באחוזה, יחד עם
אדם נוסף. מכופף מעט ותמה, ראה מזה זמן רב את פניהם של עמיתיו.
עיניהם הביעו טינה נסתרת, אך מלאו מכל כבוד לאסטרטג של גילדת
הפלאדינים. סזאן הצדיע לחברי הגילדה והורה להם לשבת
בכיסאותיהם. הוא פנה אל כס השנהב, וישב בו. עיניו שטו על פניהם
של חברי הגילדה, מביטים בו ביראת כבוד ובנאמנות. עיניו נחו על
פני פילינדור, והוא חייך.
"אנא - הצדיעו לחברנו אשר חזר אלינו!" קרא סזאן, "הצדיעו
לאסטרטג של גילדת הפלאדינים של גשרי ג'יידזן". "יחי הפלאדין
ניילו!" קראו הכל בקול אחד.
"האם יודעים אתם מהו האירוע אשר קרה היום לפני תשע עשרה שנים?"
שאל סזאן את חברי הגילדה. איש לא ענה. "אחינו, גיבורנו,
הפלאדין הידוע מגשרי ג'יידזן, נהרג והובס לבסוף. נזכור את דאן
ניילו", אמר סזאן בלחש יגון. "זו הסיבה אשר בגללה שלחתי את דה
זיירו אליך, הפלאדין ניילו", פנה סזאן אל פילינדור, "ידעתי שלא
תשכח את היום בו חייך נהפכו על פיהם, כיצד אחיו הצעיר של דאן
ניילו האמיץ הצטרף מרצונו אל שורות הלוחמים הצעירים של משמר
העיר, ולאחר מכן אל גילדת הפלאדינים של גשרי ג'יידזן".
פילינדור לא השיב מאומה, שקע הוא בזיכרון רגעיו האחרונים של
אחיו הגווע.
שתיקה ממושכת שררה באולם.
"עליי להודיעכם שקיבלתי אמש איגרת מן המכשף, והוא מחזיק כשבוי
את הנציב העליון של גשרי ג'יידזן", אמר סזאן, "המכשף כתב
באיגרתו שנתיניו מחכים לקרב האחרון, בו ייקבע גורל גילדת
הפלאדינים של גשרי ג'יידזן". רחש עמום עבר בין כתלי האולם, הכל
דיברו ביניהם, 'גורל גילדת הפלאדינים של גשרי ג'יידזן תלוי
בקרב האחרון כנגד המכשף זודוראס?'. סזאן הרים את כף ידו כדי
לשים הס בכל.
"לכן הפלאדין ניילו יבוא לעזרתנו בעניין זה", אמר סזאן, "נצא
עוד בעלות השחר לשים קץ לפחד אשר זרעו המכשף ונתיניו במשך שנות
פעולתם". סזאן הביט במבט חטוף על כל פני חברי הגילדה בפעם
האחרונה ואמר: "צאו למקומות מגוריכם, ונודיעכם את זמן יציאת
הגילדה אל ביצור המכשף". אחד אחר השני, יצאו חברי גילדת
הפלאדינים מן אולם הגדול, מלבד פילינדור שנותר יושב על כיסאו
ומהרהר עמוקות. סזאן הורה באצבעו לפילינדור לגשת אליו ולרכון
לפניו, הוא לחש באוזנו: "חושב אני, שמותם של אליזבת', גאט ודאן
לא יהיה לחינם".
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.