הכבשה השחורה במשפחה עומדת מהצד,
תחת עץ זית עתיק,
לועסת שרידי דרדר כחול,
לא מפריעה לאף אחד.
צמרה מדובלל על גבה ניתלה
דבוק בבוץ שהתיבש,
מבטה עצוב, זנבה מרוט,
אף אחד גם לא מפריע לה.
כי זהו מנהג העדר מימים
ללא שום כעס
בלי שום רחמים.

ענני כבשים תלויים בשמיים,
פושטים ולובשים צורה,
לוחך העדר, כתף אל כתף,
כמראה ניבטים בעיניים.
גדיים חמודים פועים ברכות,
נצמדים לצמר רחוץ,
כל העולם שלהם , השלווה,
המגע - מגע של מלכות.

הכבשה השחורה במשפחה עומדת מהצד,
תחת עץ זית עתיק,
לועסת שרידי דרדר כחול,
לא מפריעה לאף אחד.
צמרה מדובלל על גבה ניתלה
דבוק בבוץ שהתיבש,
מבטה עצוב, זנבה מרוט,
אף אחד גם לא מפריע לה.
כי זהו מנהג העדר מימים
ללא שום כעס
בלי שום רחמים.

רועה מחלל יושב על מחצלת,
מנגינת מלאכים מרגיעה,
חברו את הצאן אט כונס,
בגדרה כבר ננעלת הדלת.
פועלים מזיעים מרימים כוס ל"חיים"
את הגז הם סיימו - עוד 200 ראש להעמיס
היישר אל בית המטבחיים.

הכבשה השחורה במשפחה עומדת מהצד,
תחת עץ זית עתיק,
לועסת שרידי דרדר כחול,
לא מפריעה לאף אחד.
צמרה מדובלל על גבה ניתלה
דבוק בבוץ שהתיבש,
מבטה עצוב, זנבה מרוט,
אף אחד גם לא מפריע לה.
כי זהו מנהג העדר מימים
ללא שום כעס
בלי שום רחמים.