אחר כך הגיעו השוטרים, אבל כבר לא היה לו אכפת מכלום. זה בטח
עוד פעם ורדה, השכנה המשועממת ממול, שכל היום מסתכלת דרך
התריסים ובלילה קוראת למשטרה בגלל כל רעש קטן.
גם הלילה הוא גמר בקבוק שלם של אבסולוט. בזה הוא לא חוסך -
המקרר ריק, אפילו חלב אין, אבל תמיד שני בקבוקים של אבסולוט
בארון ועוד שניים שלושה בארון. לגיבוי.
בקומפקט עוד התנגן בפול ווליום הדיסק החדש של Deep Forest ושרה
ניגשה לסגור אותו, בועטת בדרך במוטי ושרון שהנוכחות של השוטרים
לא בדיוק הפריעה לפעילות האינטנסיווית שניהלו במרכז השטיח.
השטיח הפרסי שאבא הביא מעוד אחד מהטיולים האינסופיים שלו
בגלובוס. 7 שנים הם כבר ביחד ועדיין מאוהבים כמו שני
תיכוניסטים שהכירו לפני שבוע - לך תבין.
שרה לא נותנת לו. הם כבר ארבעה חודשים ביחד והיא עדיין לא נתנה
לו. היא אומרת שיש לה איזושהי בעיה עם הקוסמיות הפנימית שלה.
הוא ניסה פעם לחפש במילון מה זה קוסמיות פנימית, אבל זה רק
סיבך אותו יותר. אז כל פעם אחרי שהם מתמזמזים, אם אפשר לקרוא
לנשיקות וקצת ציצי חרמונים בכלל, הוא קופץ לשירותים עם ה
Nivea.
את הירייה הראשונה הוא לא שמע או שהוא היה המום מדי. הכדור פגע
בעציץ הגדול ומשם המשיך לכורסא. הכדור השני ריסק את המערכת
והשלישי העיף את כל הדיסקים על הרצפה. השוטר השמן גמר את כל
המחסנית על הטלוויזיה והחבר שלו, זה עם השפם, תקע ארבע כדורים
במוטי ושרון. שרה קיבלה אותו ישר בלב ונפלה עם חיוך על הפנים
המלאכיות שלה והבן זונה עם השפם, מחק לה את החיוך עם שני כדורי
"דום-דום" ישר לתוך הפרצוף.
ואז, רק אז, אחרי שהמשופם ירה עוד ארבעה כדורים אל הלוסטרה,
הוא קלט. המניאק בכלל לא הולך להרוג אותו, הוא ישאיר אותו חי,
לתמיד. לפחות לא נשארו להם כדורים בשביל האבסולוט.