דמעה ועוד דמעה
זולגות להן אט אט מהלחיים,
נופלות על אדמה יבשה
ונספגות בה במהירות...
נערה יושבת בדד על ספסל, מחכה לשווא לבחור שלא יבוא.
עוד דמעה נופלת לה,
הזמן עובר באיטיות מרגיזה,
האדמה נהיית לחה
והספסל מתחיל לחרוק קלות
מתחילים לחוש במשב רוח חלוש...
עלים עפים ברוח בעדינות
הבחורה מתחבאת במעילה הגדול
מנסה להתכרבל, להיעלם בתוכו
הספסל חורק ביתר עוצמה
הרוח שורקת
העלים מסתחררים סביבה
הבחורה לא רוצה ללכת,
חושבת לעצמה אם הוא יבוא ואני לא אהיה פה
מתחיל להיות קר וחשוך
מרחוק מבזיק ברק, נשמע קול רעם חלוש...
פתאום יורדות טיפות בודדות,
לבסוף מחליטה הבחורה לנטוש את הספסל החורק...
בדרכה אל ביתה היא מוצאת אותו יושב במדרגות
צנוף כולו, ניגשת אליו, נוגעת בפניו בעדינות
וצורחת ברחוב השקט... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.