בספר אני אספר על נערה בת שש-עשרה שנים שלפני חמש שנים הופרדה
מחבריה הטובים.
שמה של הנערה הוא אילונווין, והיא זהובת שער ולה עיניים ירוקות
ופנים חוורות.

אילונווין ישבה בעוד יום של ייסורים בתאה האפל והנמוך (כאשר
עמדה בו, הרווח בין ראשה לתקרת התא היה סנטימטר אחד) וטום,
האסיר שבתא מעליה, ישן. "היום הוא היום האחרון שאשאר בעונש"
מלמלה לעצמה.
העונש היה לא לאכול חמישה ימים. היא קיבלה את עונשה מפני
שניסתה לברוח.
לפתע נפתחה דלת החדר. כל האסירים הפנו את ראשם אל הדלת.
בפתח עמד השומר רחב הכתפיים ודחף ילד רזה מאוד כבן אחת-עשרה
בעל עיניים ירוקות כהות מאוד ושיער חום אל תוך התא הצמוד
לאילונווין. בעיניו הייתה הבעה של כאב, של עצבות. הוא בהה
ברצפה. אילונווין הביטה בו ורחמים הציפו אותה. היא עצמה חוותה
את אותה "חוויה" לפני חמש שנים.
אחרי רגע ארוך של שתיקה (כמו שיש תמיד) אילונווין לחשה:" שלום
לך חדש, איך קוראים לך"?
היא אמרה זאת בקול חלש מפני שכוחה היה דל. החדש הניע את שפתיו
אך לא שמעו כלום. "מה אמרת"? שאלה אילונווין בקול חלש אך
אימהי.
החדש ענה לה יותר חלש ממנה:" ק...ק...וראים -
ל...לי...ג'ימיני" קולו רעד מאוד מפני שכל פעם כשדיבר אל
אילונווין הוא הרגיש כאילו אין לו בטן.
למחרת בבוקר נכנס השומר בצרחות הרגילות: "קומו עצלים! קדימה!
מי שלא קם לא אוכל"! את המשפט האחרון הוא לא היה צריך להגיד.
ממילא אף אחד לא ישן בלילה גם בגלל הקור וגם בגלל בואו של
ג'ימיני. השומר חילק לכולם את הלחם והלך. אילונווין מיהרה
וטרפה חצי לחם. היה נהוג במרתפי הצינוק לשמור חצי לחם גם
לארוחת ערב. אך כשהביטה אל התא הסמוך ראתה שג'ימיני כבר גמר את
לחמו. הוא הביט על הלחם של אילונוין במבט מתחנן. היא הבחינה
בכך. היא נתנה לו את לחמה, למרות שלא רצתה לוותר על ארוחת ערב,
כי היא הרי לא אכלה חמישה ימים.
ג'ימיני טרף את הלחם. ניכר בו שהוא די רעב.

עברו כמה ימים. ג'ימיני ואילונווין נהיו חברים ממש טובים.
ג'ימיני עכשיו הבין למה בכל פעם כהוא רואה את אילונווין יש לו
דגדוגים בבטן. הוא ידע שזו אהבה. הוא רצה לחכות כמה ימים בשביל
להגיד לאילונווין את מה שהוא מרגיש כלפיה.
ה "כמה ימים" שג'ימיני רצה כבר עברו. הוא החליט להגיד
לאילונווין את מה שרצה להגיד מזמן. הוא פנה לכיוון תאה של
אילונווין ואמר בגמגום: " אה... אה...אילונווין"? אילונווין
הפנתה את ראשה לכיוונו. היא רק פתחה את פיה בכדי להשיב והשומר
שנכנס בדיוק לחדר בשביל לתת לאסירים את הלחם צעק: "אסור לדבר
עם שכנים!!! מיד להפריד"!!! הוא פתח את תאו של ג'ימיני והעביר
אותו לתא בקצה החדר, ואת אילונוין העביר לקצה השני. אז פנה
השומר לאילונווין: "אני מקווה שפעם תלמדי סוף-סוף איך מתנהגים
האסירים באי הזה! מחרתיים באה לפה הנסיכה! אם את לא רוצה למות,
אל תעשי בושות!!!" אמר ויצא בטריקת דלת.