דן ספרי / מוכה חמה |
כמו מאמין עיוור אל בית-תפילתו
מביט מהרחוב האכזר
בשרב מלקושי של סוף הקיץ
אל שמי יהלומים מבהיקים נבצעים בקלות
נחתכים בסכינים כואבים של שמש
אני מדלג מצל אל צל ליד הגדרות
כשמדקרות האור קופחות מעל
ראשי עליי סחרחר
עוד מעט אראה יהלומים קטנים
נושרים מהשמיים אל לבבי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|