מכתב לך

אני נזכרת כשרשמת: "מה לעשות, לא תמיד הדברים מסתדרים לטובה".
ואני חשבתי לעצמי, אולי אין דבר כזה הפי אנד בשבילי.

נפגשנו לפני חודש במסיבה, וכבר מאותה מסיבה הרגשתי שיש בינינו
איזה קליק, איזה חיבור. נהניתי כל כך לרקוד איתך, להיות צמודה
אליך, להרגיש אותך קרוב אליי. הרגשתי בהתחלה שאתה נרתע מעט.
גיליתי מאוחר יותר שפחדת שאני אנשק אותך, והאמת היא שרציתי
נורא. חבר שלך היה האחרון שטעם את שפתיי, האחרון ששבר את ליבי,
ולכן ידעתי שיהיה זה צעד מאוד מסוכן מבחינתי לחזר אחריך. ובכל
זאת ניסיתי.

התחלתי לשלוח לך הודעות והגבת. שבוע לאחר מכן נפגשנו עם כל
החבר"ה ויצאנו למסיבה נוספת. במסיבה הזאת כבר לא היה אכפת לך
שרואים אותנו רוקדים צמוד, לא היה אכפת לך להרחיק ממני כל גבר
שרק הביט בי. הרגשתי לרגע שאני שייכת לך, ואולי ששביתי אותך
מעט. ואין הרגשה טובה מזאת. אנשים מסביבי הזהירו אותי מפני
העתיד לבוא. הם אמרו מה פתאום שאצא עם חבר של חבר-לשעבר. אמרו
לי שזאת לא דרך טובה להיכנס לחבורה. אמרו לי שאני אפגע בעצמי.

האזנתי לדבריהם ושיקרתי לעצמי, אמרתי שאין ביננו דבר פרט
לידידות. שכיף לי לרקוד איתך במועדון וכיף לי לדבר איתך דרך
המחשב ותמיד צחוקים. אבל כבר מהערב הראשון שנפגשנו רציתי לנשק
אותך, ובזה לא יכולתי לשקר לעצמי. גם עכשיו אני משתוקקת למגע
שפתיך, גם הפצועות והנפוחות..

לאט, לאט ובזהירות, התחלתי לרמוז לך רמזים, להעיר הערות וכנראה
שקלטת את המסר שניסיתי להעביר. בשיחה שהייתה לנו ביום רביעי
האחרון כבר נפרצו מספר גבולות. לא היית מאופק כמקודם ושאלת אם
אני רוצה לבוא לטפל בך כי ההורים שלך בחו"ל. ידעתי שזאת נקודת
מפנה ולכן זרמתי עם הדברים. הגעתי אליך ביום חמישי בלילה. כל
כך רציתי לראות אותך, אבל תהיתי אם היה זה הדבר הנכון לעשות.
קבענו שניקח סרט ואתה בחרת אותו. היה סרט גרוע. במהלך הסרט
עברתי מקום, נשענתי עליך עם הראש וליטפתי בתחילה את זרועך ואחר
כך את החזה והבטן. לא הבעת התנגדות והנחת את ראשך על ראשי.
נגמר הסרט וליטפתי לך את השיער, אמרת שהיה לך מאוד נעים. שאלת
אם בא לי לעשות לך מסז', אבל הפעם בלי שמן. הסכמתי והלכנו לחדר
שלך. לאחר 10 דקות של מסז' קיבלתי הודעה בפלאפון ונכנסנו לאתר
במחשב לראות את התמונות שלי. נשכבנו על המיטה וראינו ריקי
לייק. צחקנו על האורחים האידיוטים שלה. שכבתי עם הגב אליך ואז
הרגשתי שאתה מלטף לי את הרגל עם כף הרגל שלך. לא התנגדתי
וליטפתי אותך בחזרה.
לאט, לאט הסתובבתי אליך ונישקתי בעדינות את הכתף שלך. ואת
הצוואר שלך. וידעתי שכואב לך בפה שכן השפתיים שלך דיממו והלסת
הייתה נפוחה וכל מטרתי הייתה להקל על הכאב. נישקתי אותך
בעדינות על השפתיים החבולות. החזרת לי נשיקה ועיניך היו
עצומות, אולי מהתענוג. אולי לא רצית לראות שזאת אני.  בשלב הזה
כבר יכולתי להרגיש בעצמת הגירוי והייתי מרוצה מעצמי. נשארנו עם
בגדים ואז הנחתי את הידיים שלך על שדיי. שמעתי את אותם קולות
תענוג שכבר מזמן לא שמעתי. כבר כמעט שלושה חודשים לא שמעתי ולא
חשתי את התחושות האלו. לא ידעתי בחיים שאני אשמע אותם דווקא
ממך.
נשארנו שנינו ערומים למחצה, אך ידעתי שאם נלך עד הסוף אקום
בבוקר ואשנא את עצמי. אז ברגע נוסף של להט הרמתי עצמי ממך
ואמרתי שכבר מאוחר ואני צריכה לנסוע הביתה. שאלת אם אני מסוגלת
ואם אני מספיק ערנית. הרגשתי שכן, למרות שבדרך חזרה התבלבלתי
קצת בדרך ואף עברתי ברמזור אדום בלי כוונה.

לפני שיצאנו מהחדר שלך נישקת אותי. כשחיכינו למעלית נישקת
אותי. כשנפרדנו חיבקת אותי ונישקת אותי ואז רצתי אליך וביקשתי
נשיקה אחרונה. אמרת שלא תלך לישון עד שאגיע בשלום הביתה וכך
היה.
כשדיברנו יום אחרי הכל היה אחרת. ניכר היה כי אתה מביע חרטה על
התרחשויות הלילה שעבר. אמרתי לך שלא אהיה הסוד או הבושה שלך.
ציינת שלא היית רוצה בעצמך להיות סוד של מישהי. אז הכרחתי אותך
להחליט אם להמשיך את הקשר בינינו או לא. שאלת אותי אם אני רוצה
לוותר. אמרת שיתפסו אותנו ואני אצטרך לוותר עליך בסוף, אז
החלטתי למנוע את הסוף המר הזה.
שאלתי חד וחלק אם הקשר יימשך. אמרת שאם אני בקשר עם שאר
הידידים שלו וזה לא מפריע לו, אז אין סיבה שלא. אך כאילו בחרת
להתעלם מהעובדה שחצינו את גבולות האפלטוניות לעבר התשוקה
והתאווה, בעיניי אף לקשר רומנטי.
אמרת שאתה טס בקרוב ושאתה לא מחפש חברה, ואתה לא רוצה לסכן
בינך לבינו את החברות. אמרת שאתה מצטער אם גרמת לי לחשוב אחרת.
אני לא יודעת אם עוררתי בך רגש מסוים, אך אני מקווה מאוד שכן.
אני מקווה שמה שקרה באותו יום חמישי בא מתוך רגש מסוים ולא סתם
מפרץ של חרמנות.

רשמת לי: "מה לעשות, הדברים לא תמיד מסתדרים לטובה".
אני מקווה שיום אחד גם לי יהיה הפי אנד...