התחילה לה עוד שנה מעפנה בביה"ס... וואלה אי שם באופק משהו קטן
בצבע ורוד...

היא מהיום הראשון ללימודים מצאה כבר מישהו מדהים (שכיום היא
כבר חברה שלו)

אבל היא עדיין הייתה תקועה בעבר...

הסיפור שלי מתחיל ביום השני ללימודים, יותר נכון ביום שבו היא
החליטה שהיא "מסכמת" לו את כל החופש הגדול, שמבחינתה היה סבל
גדול, בדף פוליו אחד...
זה היה אחד המכתבים שהביאו כל כך הרבה כאב, צער וסבל. אני
בכיתי שקראתי את המכתב... והיא בכתה כשהיא כתבה אותו.

אני הבאתי לו את המכתב וראיתי אותה כמה שעות אחרי זה, נעולה
בשירותים מפורקת לחלוטין, היא בכתה כך שדרך הקיר של השירותים
שמעתי...
היא אמרה לי:
"אני לא מצליחה למצוא אושר, וכל פעם שאני הולכת לאושר - האושר
הזה גורם לי עצב ואני מתרסקת לחתיכות כל פעם מחדש... אני שונאת
את זה ואני רוצה לעזוב..."
אחרי זה דיברנו שעות.
היא לא מצליחה להבין מה פגום בה, או מה לא טוב בה שדוחה אותו
כל כך...
אז עלה במוחי רעיון נחמד... רעיון שיוציא אותה מזה...