מישהו פעם גילה לי שלכל יום יש צבע משלו, וכל צבע הוא בעל
משמעות שונה.
היום אני ביום בורדו.
לאוויר העולם אנחנו יוצאים ביום לבן, נקיים בלי שום השפעה
חיצונית, רק אתה והלבן שלך.
ככל שעובר הזמן הלבן כבר לא לבן, הלבן הוא ורוד וורוד להבדיל
ממה שחושבים זה לא אופטימיות קוסמית. ורוד זה לבן מלוכלך, לבן
מעובד.
פתאום אתה מבין שאתה, זה בעצם תוצר של עוד הרבה אנשים וצבעים
אחרים.
לפעמים מתחשק לי לצעוק: "היי אני רוצה יום כחול , יום עם שמיים
וכוכבים יום עם נהר גדול שאוכל לראות מייד כשאני פותחת את
העניים."
פעם היה לי יום כחול אבל זה היה מזמן. אני זוכרת שהקמתי לי
במקום קסום -  אוהל בין שתי גבעות ובבוקר בדיוק בזמן שבין
ההתמתחות וצחצוח השניים ראיתי אותו. גדול כחול ויפהפה. בלי
לחשוב פעמיים הרמתי את עצמי וקפצתי אליו. זו הייתה ההתעוררות
הכי יפה שהייתה לי בחיי.
ובדיוק כשהגיע הזמן להחליף את היום הכחול ליום אפרפר הבנתי
שבעצם אני רוצה יום כחול אבל זו כבר לא אני שמחליטה. אני כבר
לא ביום לבן.
היום אני ביום בורדו.
פעם אמרו לי שבורדו זה צבע של זקנים.