השעה היא 4:12, לפני 11 דקות נכנס דרך השער רכב, עד אז הייתי
שרוי במין תרדמה. משעה שלוש בלילה אני שומר... לבד! מילא בשאר
הלילות, עוד היה מישהו איתו שמרתי, אפשר היה לשוחח איתו, אבל
עכשיו?! השקט של הלילה, החושך בחוץ, קורי השינה שכבר נדבקו אלי
מזה שלושה ימים ומסרבים בעקשנות לסור ממני, כל זה פשוט
מרדים...

אלמלא אותו מש"ק אבטחה מעצבן, אשר מסייר בלילה עם הג'יפ, הייתי
ממשיך ברצון בנמנום שלי עד סוף השמירה... אבל לא בא לי על
תלונה או ריתוק לבסיס או מעצר...

הרכב... זה שהגיע ב-4:03 העיר אותי והחזירני למציאות, אני
חייב, מוכרח להשאר ער...

הש.ג., מקום מעצבן, מואר, מושך אליו לא רק אנשים בשמירה וג'יפי
סיור לביקורות אלא גם יתושים, זבובים ושאר מיני חרקים, מעופפים
וזוחלים, מזמזמים בעצבנות סביבי ומתים לעקוץ כל חלק חשוף
בגופי...

אני עייף... אך מה לא עושים כדי להישאר ער... מעשנים סיגריה
אחר סיגריה (כמה שזה לא בריא) עם לוח העץ של כניסת ויציאת
הרכבים מהבסיס, עורכים מטווח על יצורים מעופפים שמצאו לנכון
ששתי רגליי אשר על הכיסא הם מסלול המראה ונחיתה, מנסה בעצבנות
להעיף זבוב שהתאהב באזני הימנית. הוא בטח חושב שאם יכנס לשם,
הוא יוכל לצאת מצד שני...

עייף מת, לבד, שלוש שעות שלמות יחד עם זמזום עצבני מכל הזוחלים
והמעופפים שהתקבצו לראות איש זז באמצע הלילה... עכשיו 4:34,
עוד שעה וחצי מסתיים הסיוט...

לומר את האמת, עד שהגעתי לש.ג. והבנתי שאני אהיה לבד, לא
האמנתי שאעבור את זה בשלום, אך עברתי חצי ואני עוד חי... זה
מוזר?!

בסקר שערכתי כאן באחת מן הדקות המשעממות לאללה, מצאתי כי יש
כאן יותר מ-13 סוגים של חרקים. נכון, יש כמה עשרות מכל סוג,
אבל יש יותר מ-13 סוגים, קשה להאמין...

אני רואה שהשעמום מתחיל להשפיע עלי, לכן אלך להתרענן במעט מים
קרים ובצינת הלילה ואחר כך אחזור לש.ג. ולחרקים... הרי לא
אעזוב אותם סתם ככה לבד...

חזרתי לש.ג. ולתנור שלשוא מנסה לחמם אותי. החרקים המעופפים
התגעגעו אלי והרגישו בחסרוני... עובדה, רק נכנסתי בחזרה - הם
התנפלו עלי בחיבוקים... אני חושב אפילו... זה שהתיישב על אפי
אמר בזמזום חצי עצבני חצי כועס: "איך אתה מעז לעולל לנו דבר
כזה? לעזוב אותנו לבד באמצע הלילה!"
"אני מצטער", אני עונה לו.
"אל תצטער!" אמר היבחוש, "זה פשוט חוסר אחריות משווע!"
"אבל... אני לא צריך לשמור עליכם", אני מנסה להצטדק.
"מה זאת אומרת 'לא צריך לשמור'..." מתעצבן הוא, ואומר: "בשביל
מה שמו אותך פה לשבוע?"
"לשמור על הבסיס, לבדוק אישורי כניסה למכוניות, לחיילים..."
אני עונה.
"כל זה תפקיד משני", עונה לי בחיוך מבין, "אתה כאן כדי לשמור
עלינו!"
"על מה אתה מדבר?" אני אומר לו ומתחיל להתעצבן, "שמו אותי פה
והסבירו לי את תפקידי ולא הזכירו אתכם אפילו לא לשניה".
"אסביר לך..." קטע אותי החרק, "פעם, לפני שנים, ידעו כולם
שצריך לשמור עלינו. אך אט-אט חשב האדם שזה תפקיד משני וניסה
להתחמק מהתפקיד..."
"אבל..."
"בלי אבל!" משתיק אותי בעוז, "אתה לא מבין שנוצרתם כדי לשרת
אותנו. אתם מספקים לנו מקור אנרגיה, אוכל, מטרה לעקיצות...
הכל!"
"עובדה שאני מחסל אתכם בכמויות!" אני מנסה להגן על כבודי.
"הצרה אתכם", מסביר לי החרק, "שהתפיסה שלכם היא שהגדול שולט!
וזה טעות מיסודה, תחשוב על זה... אתם שישה מיליארד על כדור
הארץ... וכמה אנחנו?! אתן לך דוגמא: מי שולט על מי? האדם על
החתול או להפך?"
"האדם על החתול", אני עונה בבטחה, "אני מגדל אותו, מאלף אותו,
מאכיל אותו ועושה איתו מה שאני רוצה!"
החרק גרד את אוזנו ואמר: "לפי דבריך, מי שולט על מי? העוזרת או
בעל הבית?"
"בעל הבית כמובן", אני אומר, "אך מה הקשר?"
"או!" עונה החרק, "העוזרת מאכילה, מגדלת, מנקה אחרי בעל הבית,
עושה הכל לטובתו ואילו בעל הבית שולט... אותו הדבר כאן, אתה
מאכיל את החתול, מגדל אותו, מנקה אחריו ואילו הוא, הוא
השולט... תחשוב על זה!"
והחרק מתעופף לו מעל אפי לעבר החלון וצועק: "בפעם הבאה שאתה
יוצא, תודיע!"
"כן, המפקד!" אני עונה ומרכין את ראשי בהכנעה. מה אעשה? הוא
צודק, לא?
ואז אני מתעורר...
"אחחח! מזל שזה רק חלום",
אני ממלמל לעצמי בגיחוך
ומביט לעבר החלון...
ורואה את החרק!!!
נדמה לי שראיתי אותו מחייך...