|
השנים פזורות על כתפיו
קשקשי דמיון יבשים.
מדי פעם מחליקה כף יד
רכה ומוקרמת
מנערת אותן להווה.
עורפו ממלמל דבר מה
שאיני שומע ממקומי,
אבל זוויות עיניה מקמטות
חיוך, ששמור לו
רק לו.
ודאי סיפר כי נעם לו אמש
או הזכיר מעשה קונדס
של ילד שהוא גם בנם.
ספל נוגע חרש
מחייה אדמומית לחי,
סקרה צווארו ופניו ושיער
ויודעת מה מובנם.
לקחה את מפית הנייר בידה
מחתה בצד התיחום הכהה
בעודה
נדה
מעלה ומטה,
מסכימה-מברכת
לשון מחליקה על שפתה
נחה רגע ואז
מחייכת.
כשצלבו מבטינו
קדרה לשנייה ובזו
אחריה
מחזירה אליו את עיניה
מאירה מחדש את פניה
בחיוך ששמור לו
רק לו. |
|
|
יומני היקר,
היום הלכתי לי
בדרך עם אור
מהגן, פתאום
נפלתי וקיבלתי
מכה בברך ובכיתי
קצת. לא הרבה.
פתאום הילד בא
אליי ואמר לי
שזה לא ממש
נורא, כי כל
ארבע שניות מת
בן-אדם מרעב,
ולבחורה אחת
מתשע היה, הווה,
יהיה סרטן השד.
איזה אחד, בשם
הצד השני של
השיר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.