יש רגעים שהדיכאון משתלט,
יש רגעים שהכל כבר נגמר.
יושבים וחושבים על מוות
שזה כל מה שנשאר
זה קורה הרבה שאנשים הולכים.
אבל כשמישהו שלך עוזב,
זה עצוב, זה הורג,
וזה במיוחד כואב.
המישהו שלי עוד חיי ונושם
אז למה הוא לא כאן איתי?
רוצה להרגיש את חיבוקו העוטף,
השומר עליי מפני נשמתי.
אז למה מי שיושב שם למעלה
חייב לעשות את זה כ"כ קשה?
למה הוא תמיד אוהב להרוס...
כל דבר יפה? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.