סופסוף הגעתי אליה,
אל ההחלטה, המסקנה של הסיפור הזה.
אני מתכוונת לעשות צעד.
צעד ענק שיסביר מה אני רוצה.
עוד כמה דקות אני אחייג אלייך,
לאט לאט, סיפרה סיפרה...
כבר למדתי בעל פה את המספר,
אפילו את לוחית הרישוי אני כבר יודעת.
אובססיה מאהבה.
אוי... אני עדיין אוהבת אותך...
זהו, החלטתי סופית,
זה הכי טוב וזה יעזור לי, בשבילי.
אז אחרי שאני אלחץ לאט לאט
על המקשים בטלפון השקוף שלי
שרואים את כל מה שנמצא בתוכו...
הוא לא מסתיר כמעט דבר,
אנסה להתנהג בדיוק כמוהו.
אני אחזיק את השפופרת ביד ימין,
מחכה צלצול ועוד אחד ועוד אחד,
ואז אתה תענה ותנסה להיות אדיש...
אני מכירה אותך בזמן האחרון,
אתה מנסה לגרום לי לא לסבול
ואתה בטח לא יודע מה עובר עליי.
אז אתה תהיה אדיש
ואני אגיד שיש לי משהו להגיד לך...
אחרת, בשביל מה התקשרתי?!
זאת פעם שונה... יש לי מה להגיד הפעם!
אז אני אגיד לך שסופסוף הבנתי מה אני רוצה.
אני רוצה להישאר איתך בקשר,
להיות ידידה שלך, להמשיך לאהוב אותך...
לחכות שהקשר יתחזק, לבנות מחדש את האמון.
להתאהב בך מחדש...
כי אני עדיין אוהבת אותך
ואני בטוחה שאתה יודע.
אני פשוט רוצה להמשיך קצת הלאה.
כי זה לא עסק לחיות בסימן שאלה הענק הזה.
שתכיר אותי יותר ואני אותך.
בתקווה שאני אהיה מסוגלת לדבר איתך...
כי כמו שאני מכירה אותי איתך, אני לא יכולה.
אבל הפעם הזאת היא פעם שונה...
יש החלטה, יש מה להגיד,
יש אהבה, יש התקדמות,
יש משהו אחר סופסוף אחרי כל כך הרבה זמן.
אז אני מקווה לעמוד ברצון שלי,
בשיחה הזאת.
ולהגיד לך שאני אוהבת אותך ואוהב תמיד,
אוהבת אותך...


ליקיר שלי... הגעתי סופסוף להחלטה, התחלה חדשה, משונה....
ניסיון לקשר שונה. תזכור אהבה מהי ומי נתן לך אותה...
תזכור איך זה להיות אהוב ואני אתמיד ואזכיר לך.
לעד, אוהבת אותך.


17.10.2004