לקונה מוסרית טורדנית מהלכת, עשב שוטה בשדה ביזיון, גרגר חול
בעיניי הניצבים מולה.
מפריעה לשלמות קיומם, מפריעה לגאוות וצדקת דרכם. היא טהורה בכל
מובן, אמות מוסרה וערכיה רחבים עד אין שעור. כאשר היא פוצה את
פיה היא נשמעת לאוזניי "יפיי הנפש" כזמזום תורדני שאינו פוסק.
איש אינו חפץ בנוכחותה לא כי היא רעה או מכוערת, היא טובה
וכנה, יפה עד דמעות מביפנים אך היא פורעת החוק"חוק השלמות
וההתנוונות". אותו החוק שקורא לאנשים לא לחשוב, לא להביע דעה,
לא לדאוג לאיש ודבר זולתם, שכן אין אוכלי חינם ואיש אינו באמת
מסכן אלא אם בוחר הוא בכך. הילדה הכי טהורה, זכה בעולם היא
יצור טורדני בעייני כל איש אשר נקרה בדרכה. היא קוץ בתחת, כאב
ראש בלתי פוסק. אנשים רואים בה לעיתים את השתקפות בבועתם רועים
ונכלמים. והיא יודעת אך היא אינה כועסת היא מבינה לליבם היא
משיבה להם חיוך של חמלה. שכן כמוה בעבר הם היו אך בנחשולי מרוץ
בזמן אבדה להם דרכם.
ובעייניה הגדולות יש אושר שמספיק לכתריסר איש וחוכמה שמספיקה
למיליון ורחמים שמספיקים ליקום כולו לכול חי וצומח אשר על פני
האדמה.
שמה הוא ירמיהו שם תנכ"י גברי אך הוא הולם אותה, לפחות כך היא
חשה.
שמו של המטיף מבשר הרעה, מכה חטא על פשע, חושף מחלות חברתיות,
וניוונים מוסריים. ירמיהו מביטה בהם ואינה אומרת דבר, חוסר
הנעימות של הסובבים אותה ניכר ומורגש היטב. היא מהרהרת לעצמה
מתי במקום להפסיק לחלום על עתיד ורוד לא להם יתחילו האנשים
לעשות, ליצור, לבנות, לחדש לשנות ולתקן הרגלים של עוולות. היא
תוהה ודמעה גדולה ניתזת מעינייה, וחוצה את לחייה. ירמיהו
מרגישה שאוזן קשבת לתחינתה היא כאן לא תמצא ולכן ירמיהו פשוט
מביטה ושותקת, אולי בעתיד פני הדברים ישתנו, פני האנשים ישתנו,
ואולי רק אולי יהיה אחרת יותר טוב רק לכך היא מייחלת. ובלילה
כאשר היא נמצאת לבדה בחדרה אל מול דיוקן מלא השראה של מוסר
ותובנה היא נושאת תפילה חרישית לאוזן היחידה שנותרה קשבת,
לאלוהים שלה.
היא חושבת שאולי גם הוא ניצב מולה מביט הוא ורואה אותה, מביט
ומנא, מביט ומתבייש, רואה הוא את בבועתו שלו חסרת כל מוסר, כל
"צלם אנוש".
אולי כל לילה האלוהים שלה מאזין לתפילתה ומגלה כל לילה מחדש
שגם לו אבדה צדקת דרכו.
אולי בעתיד הלא רחוק הוא יחליט לשנות לתקן עוולות. היא יודעת
שגם האלוהים שלה רואה אותה בצורתו הקוסמית שלו כלקונה מוסרית
טורדנית מהלכת.
עשב שוטה בשדה היקום הניבזי. גרגר חול אנושי בעיניי הקוסמוס,
גרגר שמעיק על שקיפות ראייתו ומפריעה לשלמות קיומו, מפריעה גם
לו בהמשך יומו.