הזמן לא זז. רק עובר. עוד דקה, עוד שניה ועוד שעה.
אני לא רוצה למות, רק להעלם ואז שיחפשו אחרי, שיראו שאכפת להם
- שיתנו, לא רק יקחו.
חיבוק, נשיקה, חום, אהבה: אני כל-כך רוצה להרגיש את זה מהם אבל
הם לא נותנים, רק מצפים ממני לתת, נמאס לי!
אני רוצה לעצמי אבל החיבוק והנשיקה, החום והאהבה, באים רק
ממנה. המגעילה, המכוערת, הקצרה והמסריחה - הסיגריה!
בגלל שהעולם של בני-האדם נדפק כי הוא מושתת על ערכים ועקרונות
שגויים, אז הכל נקנה בכסף ולכן גם סיגריה לפעמים אין, אבל כשיש
אני רגוע, שלו, יודע שיש לי פחות זמן לחיות אחרי כל סיגריה.

אתם חושבים שאתם יודעים הכל אבל אתם טועים כי חוץ ממכם אין
אף-אחד בעולם! הכל רק צלליות, שדים ורוחות! תיזהרו כי אתם
הולכים ליפול, כל אדם יעלם לכם בחיים - trust no one!!!

אני רוצה להרוג את כולם, להשחית ולבזוז.
אני כל-כך אהנה! אבל אסור כי מה שבא אחרי - יותר מחורבן
מהגיהנום, הכי גרוע שיש: כלא - מה זה כלא???
מקום מלא באנשים שרצו לברוח, ש"הזו" וחשבו דברים אבל החברה לא
מסכימה לכך, אוסרת לנו להחכים, להגדיל ראש, לראות את המציאות,
את העתיד.
חבל, מגבילים אתכם ואתם לא שמים לב בכלל.