[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







קאלימה ערן
/
ליד מסילת פסי הרכבת

הדרך התארכה, חושך מסביב, לילה.
היא נסעה אחריו, לא יודעת לאן. עוקבת  אחריו נאמנה, משתדלת לא
לאבד אותו.
הוא אותת ימינה, היא אותתה מיד אחריו.
ההתרגשות שחשה הייתה גדולה, כמו יוצאת להרפתקה לא ידועה. מה
צפוי לה? לא ידעה, רק עקבה אחריו בהתרגשות גדולה.
הוא עצר את רכבו, מנוע רכבו נשאר דולק, אורות המכונית לא כבו.
היא עצרה את רכבה אחריו, מחכה לבאות, מחכה לסימן, לא יודעת מה
עליה לעשות? לדומם את רכבה? להישאר ישובה?
התשובה לא אחרה לבוא, הוא אותת לה בידו מבעד לחלון הפתוח, כמו
אומר לה: "גשי הלום".
היא צייתה, דוממה את רכבה, פתחה את דלתה ויצאה ממכוניתה.
מתקדמת לסימני ידו השמאלית השלוחה מחלונו, ניגשה עד אליו
ונעצרה.
הסתכלה בפעם הראשונה, מאז שנסעה אחריו, לתוך עיניו, על פניו,
בודקת, מחכה לסימן. הוא חייך אליה כתשובה, חזרה. הורה לה לגשת
קדימה, לעצור אל מול חזית מכוניתו, לעמוד שם, מול האורות
הדולקים.
בדרכה האיטית לקדמת המכונית, היא קלטה את הסביבה בה נעצרו. היא
הייתה נפעמת, הם היו קרובים לפסי הרכבת, שטח פתוח, שדה מוקף
בכמה עצים המסתירים את פנינת המקום מהכביש הראשי, הסמוך מאוד.
מלפנים למכונית הבחינה בשער גדול מברזל, שער נעול המסמן כניסה
לשטח פרטי.
היא נעצרה ונעמדה אל מול האורות המסנוורים, משחזרת במוחה איפה
היא הייתה שעה אחת קודם לכן.
שעה אחת לפני שהגיעה לכאן, היא הייתה בחוף הים, לא לבדה היא
הייתה. היה אתה גבר אחר.
גבר שציית לכל מה שהיא ביקשה, לכל מה שהיא ציוותה. הוא היה
העבד הפרטי שלה. היא הייתה מלכתו.
לקחה אותו לחוף הים, לבושה בשמלה שחורה שקופה, שמתחתיה נראתה
תחתית נוספת המכסה ומסתירה את חיטובי גופה.
זו הייתה לה הפעם הראשונה שהיה לה עבד משלה. התחושה עבורה
הייתה קצת מוזרה, חוף ים, אנשים מעטים מסתובבים, היא והעבד שלה
שם נמצאים. היא הרגישה כיצד פועם ליבה, כיצד היא נמלאת תחושה
של נועזות, של מים גנובים שהגבירו בתוכה את ההתרגשות. היא
החליטה ללכת עד הסוף עם החוויה, וציוותה על העבד שלה כך לעיני
כול, לרדת על ברכיו, להכניס את ראשו אל מתחת לשמלתה, לענג אותה
בלשונו, כך היא ביקשה. כך הוא עשה.
הריגוש חיבר אותה לבאות, היא ידעה שצפוי לה המשך, ידעה שמחכה
לה פגישה נוספת, פגישה שלה היא כל כך יחלה,  הפגישה עם האדון
שלה. היא עצרה את הכול, למרות שלא באה על סיפוקה, ושילחה את
העבד שלה מעליה, לביתו.
וכך היא מצאה את עצמה עומדת מסונוורת מול רכבו של אדונה, לא
רואה את פניו, רק דמותו הישובה,
מחכה להוראתו הבאה.
הוא ציווה עליה בקולו, להיות עסוקה, להיות סקסית מול אורות
המכונית.
היא חשה מבוישת, שטח פתוח, מכוניות מזדמנות צפויות לעבור, זה
הזכיר לה את הריגוש שחוותה קודם לכן בחוף הים, כשהעזה לצוות על
העבד שלה לרדת אל מתחת לשמלתה.
בתנועות איטיות ומגרות היא החלה להרים את שולי שמלתה, חושפת את
רגליה היפות, אורות המכונית עדיין בהו בה, היא לא ראתה מה עובר
עליו שם במושב, מה בעצם היא עושה לו, כשהיא מצייתת לבקשותיו?
רק הייתה יכולה לנחש, רק הייתה יכולה להיכנס כל כולה לתמונת
המצב וללכת עד הסוף, כמו שאהבה.
הייתה עסוקה עם גופה המואר לעין כל הסביבה, והוא אדונה בינתיים
יצא מרכבו והתקדם לעברה.
היא הבחינה שהוא נושא בידיו דבר מה, לא הצליחה לזהות, היא
הייתה מסנוורת מהאורות מסנוורת ממראה אדונה הקרב אליה.
הוא ניגש עד אליה וחיבק את גופה, היא נאנחה, אהבה את מגע ידיו,
אהבה את חיבוקיו.
לפני שהספיקה לקלוט, מצאה את ידיה ננעלות אל מאחורי גבה,
באזיקים ממתכת קרה. הפתעה עלתה בעיניה. היא הבינה פתאום
שמעכשיו אין לה שליטה.
הוא הוליך אותה כשידיה כבולות, חבוקה בזרועותיו לאחור. מקרב
אותה לקראת השער הגדול.
הוא התיר את ידיה, לא מאפשר לה לזוז, כבל אותן לסורגי השער
הגדול למעלה, בתנוחה מעט לא נוחה.
היא מהר מאוד התרגלה לתחושה, בתוך תוכה הרגישה עד כמה פתאום
מוזר לה כל העניין, שאלה את עצמה, מה בעצם היא עושה פה? קשורה
לשער גדול באמצע שום מקום, לא רחוק מפסי הרכבת, לא רחוק מהכביש
הראשי. חששות מילאו אותה, מה יקרה אם עובר אורח יעבור? מה יקרה
אם יראו הכול?
לרגע לא דאגה מה צפוי לה מאדונה. היא בטחה בו, באמונה שלמה
בתוך ליבה, היא אהבה אותו.
את המחשבות האלו היא דחקה לפינה מאוד עמוקה במוחה. יודעת שאין
זה הזמן לבזבז על חשיבה שכזו.
זה הזמן ליהנות, עד הסוף.
כבולה בידים מורמות על הסורג, מנוטרלת מאפשרות של תגובה,
הרגישה כיצד הוא מרים את שולי שמלתה, חושף את רגליה, כמעט עד
משולש ערוותה.
היא הייתה חשופה, לא לבשה הלבשה תחתונה, כך היא אהבה, כך הוא
לימד אותה, ליהנות מהתחושה של מגע הבגד על עור גופה. תחתון
היווה חציצה, והיא מזמן ויתרה על הפריט הזה מתוך מלתחתה.
ברגליה החשופות היא חשה מכות קלות של שוט שהוחבא עד כה בכיסו
האחורי, של מכנסי אדונה.
עכשיו השוט יצא והצטרף לחגיגה.
השוט בשתיקה הורה לה לפסק את רגליה, עד כמה שניתן בעבורה לבצע.
כשלא נענתה מידית להוראה, הוגברה והתחזקה מכתו של השוט על פנים
עורה הרגיש של ירכיה. היא פתחה את רגליה.
הרגישה את רצועת העור משוטטת ברכות בין ירכיה, עורה הצטמרר.
הוא החל לסובב אותה ולהפנות את פניה אל מול השער, עד כמה שידיה
הכבולות אפשרו לה להסתובב.
שמלתה המופשלת, חושפת את שני עכוזיה הבוהקים בלובנם, אל מול
אורות המכונית.
היא הרגישה פתאום את הצלפותיו של השוט במכות קלילות על
ישבניה.
תדירות ההלקאה עלתה בקצבה, עלתה בעוצמת המגע, עד שלא יכלה יותר
לספוג את עוצמת הכאב.
זו הייתה הפעם הראשונה שפתחה את פיה ובקשה: "ברחמנות אדוני".
אדונה נענה לבקשתה, ליטף את עכוזיה האדומים, הבוערים, ברכות
נפלאה, ברכות מרגיעה.
היא גנחה, היא הייתה מגורה. ניסיונה כבר לימד אותה, לא לעשות
דבר בלי הוראתו המפורשת של אדונה, היא חיכתה.
הוא שחרר את ידיה הכבולות, פשט ממנה את שמלתה, השאיר אותה
עירומה כביום היוולדה, הותיר לכפות רגליה, את זוג כפכפיה בלבד.
כבל אותה חזרה אל השער.
אורות המכונית מבהיקים ומאירים את עור גופה החשוף לעין כול.
שקט הלילה הופר מדי פעם בקולות צרצור, קולות של מכוניות
החולפות בכביש הסמוך.
דבר לא הטריד אותה, דבר לא הפר את שלוותה, היא הייתה כל כולה
שלו. מחכה לבאות בהכנעה גמורה.
מגורה עד עמקי נשמתה, רטובה בין ירכיה, מחכה בציפייה גוברת,
בהתרגשות המפעמת בתוכה.
פטמותיה צורפו לחגיגה, היא הרגישה כיצד השוט פוגש את כותרתה
הימנית במכה רכה, שמהר מאוד הפכה להצלפה רצופה וצפופה אחת
מהשניה. עוצמת ההצלפה שגם היא עלתה בהדרגה כאבה לפטמתה.
היא הסתכלה אל תוך עיני אדונה, בתחינה שקטה, כמו אומרת:
"כואב".
אדונה היה רגיש אליה בדרכו המדהימה, הוא נענה לתחינתה השקטה,
הוא ליקק לה את פטמתה הכואבת, את פטמתה הצורבת, הרטיב את
כותרתה.
היא נרגעה, נתנה לתחושה להציף אותה, לרדת במורד בטנה, אל בין
ירכיה הרטובים.
מסתכלת עליו בעיניים אוהבות, מחכה לבאות. מהרהרת בליבה, מה עוד
הוא מסוגל לעשות?
התשובה לא אחרה להגיע, הוא התיר את אזיקי ידיה, שחרר אותה, נגע
בכתפה והדף אותה על ברכיה.
היא צייתה לידו המכוונת, מצאה את ראשה מכוון ישירות אל אברו
הזקור, היא שיתפה פעולה, ינקה אותו בשקיקה, גרונה הרטוב והחם
הכיל את כולו, שפתותיה חובקות את אברו עמוק בתוכה.
ישבניה החשופים קיבלו בחום ובאהבה הצלפות קלות מהשוט שבידו,
היא לא הרפתה את יניקתה, לא הפסיקה את מציצתה, נושכת קלות את
כותרתו בעוד ידיה משחקות באשכיו החשופים.
הוא סימן לה עם השוט להתרומם, לא מתיר לה להוציא את אברו מתוך
פיה.
הוא הוליך אותה כפופה, עד קדמת המכונית, נשען על מכסה המנוע,
מורה לה להמשיך בפעילות המציצה, בעוד השוט שבידו מצליף על כל
חלקה חשופה בגופה.
היא חשבה שפה זה ייגמר, הוא יגמור בתוך פיה והיא תישאר רעבה.
אבל חששותיה התבדו, הוא עצר את הכל, משך אותה למעלה, הצמיד את
בטנה החשופה למכסה המנוע החם, נעמד מאחוריה, מצליף בין ירכיה
לפיסוק רחב, ולפני שהספיקה לזוז, הרגישה כיצד הוא חודר לתוכה
בחוזקה.
ידיו מצמידות אותה חזק למכסה המנוע, שלא תזוז, היא הרגישה את
תנועותיו החזקות, היא התרגשה, ידעה שהיא מאוד קרובה, כל כך
קרובה, שלא העזה לגמור בלי רשותו.
כשלא יכלה יותר וקולות גניחה יצאו מגרונה, היא שמעה עצמה מבקשת
מאדונה: "תרשה לי לגמור, תרשה לי לגמור, בבקשה אדוני".
קולו נישא באוויר הפתוח, והיא שמעה אותו אומר לה: "הרשות
נתונה".
עוצמת גמירתה הדפה אותו מתוכה, היא גמרה, נוזליה ניגרים מטה
לאורך ירכיה, מרטיבים אף את כפות רגליה, גופה הטלטל ברעידות,
היא לא שלטה בזה יותר, נתנה לעצמה את החירות עד הסוף.
המום ממהירות תגובתה, חשב שיוכל להישאר עוד קצת בתוכה, לגמור
אתה. עוצמת הדיפתה את איברו הפתיע אותו.
הוא הבין שהיא צריכה לשחרר עד הסוף, ורק אז הוא יוכל להצטרף
שוב לחגיגה, ולתת לעצמו את דרור הגמירה.
הוא המשיך להצליף בה קלות בשוטו, יודע עד כמה הצלפות אלו
משלהבות אותה.
נוזליה ניגרו לאדמה, יוצרים שלולית לרגליה, מרטיבים בדרכם אף
את רגליו.
כשהיא הייתה בהפוגה, הוא נכנס שוב לתוכה בעוצמה, נותן לעצמו
להרגיש את מיציה החמים עוטפים אותו. תנועותיו היו פראיות, היא
גירתה אותו כל כך, הרגיש שהוא ממש על הקצה, גניחה יצאה
מגרונו.
ובקול הוא אמר לה: "אני גומר, אהובתי אני גומר".
גניחותיו העלו בתוכה גרעין חדש של ריגוש, היא לא דחקה אותו,
הפעם היא אפשרה לו לגמור בתוכה, מרגישה את עוצמת פעימות כובעו,
מכות בתוכה.
מצטרפת אליו הפעם לגמירה מחודשת, גמירה מאוחדת.
הוא נשכב מעליה, מנשק את עורפה, מנשק את פניה, חובק את גופה,
לוחש באוזניה מילות אהבה.
וכאשר סיים לחפון את גופה אל גופו, אחרי שהרגישו כיצד נשמות
שניהם מתאחדות, משמרות לעצמם את תחושת הנאה הצרופה שזה עתה
חוו, הוא שחרר אותה מאחיזתו, נכנס למכוניתו, הותיר אותה עומדת
שם עירומה, ונסע...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יעקב דולגו,
זה לא זמר.




עז רדוד מציין
את המובן מאליו
תוך כדי אכילת
גלידה


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/3/05 17:14
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קאלימה ערן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה