אחרי שעליתי לגדולה נפלתי לסמים, לאלכוהול, הצטרפתי לקבוצת
תמיכה, נסעתי להודו, לבאר שבע ולעמאן. מצאתי לי דיונה בחוף
אשדוד, בניתי בקתה, קניון ורכב חלל. לקחתי את קו 5 למרכז
המסחרי והתאכזבתי. ניהלתי משא ומתן, עמדתי על שלי, הזמנתי את
כולם למשקה על חשבוני.
אמרתי הרבה ועשיתי מעט, סיכסכתי, קניתי קניתי קניתי, מכרתי
מכרתי מכרתי. הפסקתי לעשן והתחלתי לזיין, גמרתי גמרתי גמרתי.
רצתי לספר לחבר'ה אבל גיליתי (לשמחתי) שהם הלכו הביתה. ליתר
ביטחון הקמתי צבא, בית אופרה ומסך ברזל. הרגתי, אכלתי, שתיתי,
דיברתי אמת וגזלתי. מזגתי יין, מיץ תפוזים וקוקה קולה. הזרקתי,
הסנפתי, השתוללתי, זייפתי והזלתי דמעה. נחתי.
נחתתי בארץ אויב. התאקלמתי. בדקתי אפשרויות עסקיות בגוש
הקומוניסטי לשעבר. הרווחתי בגדול והפסדתי את הכל בקאזינו
בטבריה. ירקתי לבאר שממנה שתיתי, ואהבתי לרעי כמוני. העולם היה
מונח על כף ידי, אבל ברחתי. נתפסתי, נשפטתי, הושפלתי, הוגליתי,
הושמתי במעצר מנהלי, גורשתי, הועליתי על המוקד. עירערתי,
זוכיתי מחוסר ראיות, קניתי אקווריום ופתחתי עסק. הלכתי למכולת.
קניתי חלב, לחם ועיתון של השבוע הבא. התגרשתי, הפסדתי בבחירות,
הוניתי, פתחתי דף חדש ועברתי למצפה בגליל. עליתי לרגל, התחלתי
מלחמה ונולדתי לשלום. למדתי ללכת, הוצאתי רשיון, התגייסתי,
השתחררתי, טיילתי, הצטרפתי למיליצייה פציפיסטית במזרח אפריקה.
התנצרתי, התחרטתי, התחרעתי, התחריתי, התחמקתי, התחתנתי, שוב
התחרטתי, שוב התחתנתי (עד שהמוות הפריד בינינו). ניצלתי בנס.
נמאס לי. שתקתי.

חזרתי בגדול. שרתי, רקדתי, הנפתי את הדגל. חלמתי בהקיץ.
ביררתי, קרצתי, קצצתי, נפלתי למשכב וחולצתי. הלכתי לים בשבת,
הלכתי לעבודה ביום ראשון. התאמצתי, התפטרתי, התרוששתי, המצאתי
את הגלגל מחדש והתאוששתי. רשמתי פטנט, פתחתי אתר באינטרנט
והתעשרתי. מצאתי את התשובה. שכחתי. באתי, ראיתי, ניצחתי.
התאמנתי, נתתי את הנשמה והצלחתי. שיחקתי משבת לשבת, ואנחנו
האלופים, ידידיי. התבאסתי, נסעתי להוליווד, גיליתי את אמריקה
והיא גילתה אותי.
הזדיינו, התנשקנו, התחבקנו, יצאנו לפגישה עיוורת וכינרת כינרת
כינרת. באתי ארצה, עטור תהילה וכבוד, אבל החרימו לי אותם במכס.
מחיתי, בכיתי, התפתחתי, השתטחתי על קברי צדיקים. שאלתי בחזרה -
לא ענו. הקשיתי עורף, הקשיתי אף, שמרתי על הגחלת, החליפו אותי
אחרי שעתיים. יצאתי לרגילה, מיוחדת, יפת תואר. דיברתי עם זרים,
אבל גם הם לא ענו. קוננתי על חורבן הבית לפחות פעמיים. הייתי
אשפה, טינופת, מיץ זבל. גרמתי סבל. קין והבל. יאללה הפועל.
נגמר לי הסוס, התחיל לי הסוס, הפסיק לי המים. אם אשכחך
ירושלים.
בסוף, אחרי שנרגעתי, התנעתי, ועכשיו, כמו כולם אני תקוע בפקק
בין מורשה לגלילות.