קולות הלילה נמוגו
אל תוך ערפילי השחר
הגחים אל בוקרו של יום
צינת הלילה נדחית
מפני רוח צפריר
המסיעה את עלי השלכת
שאיבדו אחיזתם הרופפת
בעץ שהיה מקור חיותם
ומותם.

דמות צפודה מכורבלת
במעיל עור ישן
שעטף כבר ימים אחרים
מנערת רסיסי גשם דק
שדבקו בקווצות שערה המדובלל
אוספת שרידי כוחותיה
ומרימה גפיים קפואים
מספסל האבן המרופד בקרעי עיתונים
המספרים במדורי הרכילות
על חופשות הסקי
של אילי ההון המקומיים
מניחה רגליה על אדמה קפואה
רומסת את עלי השלכת המתים
שאיבדו תקוותם לימים ירוקים
פוסעת אל תוכו של עוד יום אפור
אולי מקווה לימים לבנים