"אני שמח שבאת. ראיתי כבר נשים במצבך. זה נוגע ללב, יש בך משהו
נוגע ללב. הייתי רוצה שתקשיבי לי. ראשית, עלייך לגעת בהכרה שאת
גרה בעיר של קיץ. אל תחייכי. יש כאן רעיון עמוק. את חיה
באשליית חורף. אוטמת את הבית ומתחפרת במיטה. אשליה של קור.
ריחוק. אפרוריות. ראיתי מקרים דומים. זו בעיה קלה יחסית לפתרון
וראשיתה בהבנה  שאווירת החורף שאת יוצרת היא מלאכותית. את
יכולה לסגור חלונות, להאפיל את החדר ולקררו, ללבוש את השמלות
הרחבות שלך לשמירה על עורך, אבל השמש תגיע גם אלייך. גם את
תזיעי ועורך יאדים ואחר כך יהפוך לשחום ואולי אף לחרוך. המבטים
שלנו, את יודעת, חודרים מבעד לשכבות הבגדים שאת לובשת. המבטים
שלנו, מכריחים אותך להיות אישה ואת לא יכולה להימנע
ממבטים-מגעים אקראיים. באוטובוס, אנשים ייצמדו אלייך. גברים
ירימו את ידם וריח הגוף שלהם ידבק בך. את אומרת שמים יעזרו לך
להיטהר? לא. את טועה. יש ריחות שלא נשטפים במים. את רוצה
דוגמה? תחשבי על הריח של הגשם הראשון כשהיית ילדה. הוא צרוב
ומתעורר שלא בשליטתך. אני מזכיר לך כאן דברים שאמרת לי. כך גם
עם ריח של גוף. הריח של הגוף שלך ושלו, שהפך לאחד. הצלחת
להתרגל ולהיגמל. את תצליחי להתרגל גם לרחוב, לים, לאוטובוס
אפילו לשוק ואחר כך להינתק.

למה את בוכה? זה כל כך אנושי. קחי קלינקס. אתן ממהרות לבכות.
אני מוצא עצמי נדהם כל פעם מחדש. אל תכעסי עליי. אני רוצה
לעזור לך ואת יודעת שאת זקוקה לעזרה. אני רוצה שתראי בי גבר
מוכלל המסוגל לחדור לכל תא בגופך. אהיה עבורך כל המבטים-
מגעים.  

אני רוצה להתחיל עם ההבנה שלך. אני מתרשם שיש לך הרבה כשלים
לוגיים. ככל שתסתירי יותר את הגוף כך הוא יהפוך לשקוף ודק יותר
ויותר והשמש תכלה את עצמותייך. את שקופה לגמרי. הכאב שלך שקוף
ואל תעלבי ממה שאומר עכשיו, הכאב שלך בנאלי. אין בו אתגר
מקצועי. כל יום מגיעה אליי מישהי כמוך לבושה בשכבות של בגדים,
בדרך כלל שחורים, ובוכה. אני מסכים שהמקרה שלך קצת קיצוני, כי
גם הראש שלך עטוף בבד סגול, צעיף שחור מסתיר את צווארך, עינייך
מכוסות במשקפי שמש ענקיים וידייך חבושות. חשוב לי לתאר לך את
הופעתך, כדי שתביני שזו הסתתרות חדירה לחלוטין ולכן גם פגיעה.
אני מציע לך כאן חלופה, אני מציע לך להפוך לגוף מצוי. כל כך
מצוי שיהפוך לאטום, בולע מבטים ולא מחזיר גלים. ההגיון הוא
פשוט ואת תביני אותו מהר, את אישה נבונה. פיתחתי מודל שלבי
פשוט. השיטה נקראת "פרידה מהגוף" והיא זוכה להצלחה מרובה
במיוחד בסקנדינביה, אך יש לה חסידים גם בצפון אמריקה וברמת
אביב. אני אלווה אותך בדרך קצרה זו. תחילה נטפל בסימפטום
הבעייתי. אני אפשיט אותך בשלבים. בהתחלה תחשפי את כפות הידיים
והרגליים. אחר כך אני אלווה אותך לחנויות מתאימות למידות קטנות
ונקנה שמלות קצרות-פרחוניות מהסוג שנצמד לגוף וחושף חצאי
שדיים. אני רואה שאת מרימה גבה אחת. זה הרגל רע מאוד. נצטרך
להכחיד גם אותו. טוב, בכל אופן, אני חושב שזה יכול להיות לך
ניסיון מעניין. את מטילה ספק? אני מוכן לחשוף נתונים. נשים
שהתחילו את התהליך מדווחות על שחרור אדיר. %20 מהמטופלות שלי
דיווחו על שינוי ביציבה. אחת מהן כתבה לי שעם כל פריט לבוש
שהיא הורידה השתנתה היציבה שלה. איך היא ניסחה זאת, תני לי רגע
להיזכר. כן, נזכרתי: "אני הולכת בגו זקוף ובקומה שפופה". כך
היא כתבה. אני אוהב נשים כאלה. גו זקוף-קומה שפופה. זו האישה
המצויה שהייתי רוצה שתהיי. כך יהיו לך חיים מאושרים. אבל כמובן
שניתן לראות בכך רק שלב בדרך. ההישג האמיתי הוא עם %30
המטופלות שהקימו עמותה והחלו להסתובב עירומות ברחובות. הן
מדווחות על "שחרור מוחלט", "היטהרות", "ניתוק מהגוף" ותופשות
עצמן כנשים עצמאיות. הן לא חוות יותר את המבטים ננעצים בגופן.
המבטים נבלעים בגוף שלהן שהפך לסופג כל מבט-מגע. את עשויה
לגלות כמותן, שהקשר בין חווית המבטים לרמת החשיפה הוא הפוך.
ככל שאת חושפת יותר כך מתעממת הרגישות למבטים חודרים. את
העובדה הזו העולה ממחקרי אני רוצה ללמד אותך. אני מאמין
בהתנסות. אין די בהבנה. את שואלת לגבי %50 הנותרות? ובכן, הן
ניתקו איתי מגע. אני לא יודע מה קורה איתן, אבל אני מאוד גאה
בהישגיי עד כה, ואני רואה פוטנציאל גבוה להצלחה במקרה שלך.
היסודות מהם את מורכבת משובחים. אני יכול לסווג אותך כמוליכה
למחצה. הבעיה אינה בגלים היוצאים ממך אלא ביכולת ההטמעה של
הגלים הנכנסים. מכיוון שמדובר בבעיה חד כיוונית, הסיכוי לריפוי
מאוד גדול. שוב מתרוממות הגבות שלך והפה שלך מקרין בוז עמוק.
את חייבת להבין שזו התנהגות מאוד לא מקובלת. שקופה מידי. אני
לא אוהב שקיפות, אין בה אתגר אינטלקטואלי. כמה, את שואלת? 450
ש"ח. תודה".