היא הפנתה ממנו את ראשה, הוא הרגיש את הקרירות שלא הגיעה
מכיוון הגלים, הוא הרגיש שנמאס לו מהיחס , או יותר נכון -
מחוסר היחס שלה.
לא מעניינות אותו החברות, וגם לא המשפחה שלה - הוא רוצה להיות
רק שלה ורק בשבילה. היא אומרת שהיא מרגישה שקצת צפוף לה ... מה
הגיוני פה ? הוא חושב לעצמו, הם יושבים על חוף מבודד בהרצליה ,
כמה צפוף כבר יכול להיות ? הוא כמובן הבין שלא מדובר פה
במובנים גיאוגרפים אלא רק שהיא רוצה טיפה מרחק , אבל זה שיגע
אותו , פשוט הרגיש חוסר אונים...

מה שהלחיץ אותו יותר מכל זה שהוא פשוט הרגיש בתוך תוכו שברגע
שייווצר ביניהם הקרע הכי קטן, הוא רק ילך ויגדל .
הוא פשוט פחד שכבר אין לו מה להציע לה , משהו שהיה ביניהם הלך
לאיבוד ... אבל איפה? מתי ? ואיך יוכל להשיב אותו ? אם בכלל
..
הוא ביקש רק לאחוז את ידה חזק , לא לדבר על זה ולא כלום , היא
הושיטה את ידה בהססנות .

צבע כחול עמוק מילא את השמיים , ואחריו גוון צהוב שבמהרה התחלף
לאדום הוא ראה את הזמן חולף כל כך מהר. הם לא הספיקו להחליף
מבטים וכבר השמש מתקרבת לקו המים , חצייה אמיתית וקיימת וחצייה
השני השתקפות צבועה על פני המים כנכחדת . מספר דקות מאוחר יותר
שקעה לה סופית השמש בתוך המים החמימים .

ברגע כאילו והלב שלה השתלט על מזג האוויר ופתאום מילאו את
השמיים ענני מלחמה עבים ואפורים .

הוא נתן מבט עמוק אל תוך עיניה הגדולות והצלולות והדמעות  החלו
שוטפות את לחייה . הבזק לבן שטף את החוף לחלקיק שנייה ולאחריו
הגיע הרעם שגרם לה לקפוץ טיפה ממקומה  ולהחסיר פעימת לב.
תוך שניות ספורות כאילו נפתחו שערי שמיים, וממטרים החלו שוטפים
אותם, היא מנסה לברוח ולתפוס מחסה, הוא רואה אותה נאבקת בגלל
הגבס על רגלה הימנית. ובלי לחשבו אפילו לשנייה הוא מחליט לנשוא
אותה על ידיו למקום מבטחים בין הסלעים.

הם מוצאים נחלה יבשה ושלווה בתוך צינור מוביל ישן , היא קפואה
מקור מרגישה פגיעה מתמיד , אבל היא יודעת שברגע האמת הוא יהיה
שם בשבילה - אפילו בסיטואציה הזאת הוא הוכיח זאת.
מתבוננת בו ולוחשת לו: "אני אוהבת אותך", הפעם הוא לא עונה לה,
הוא מפחד ממנה. היא מסננת מבין שפתיה : "אני צריכה אותך"
ומשום מה המשפט הזה חדר לתוך ליבו וקרע אותו, הוא אף פעם לא
הצליח לעמוד בפניה. הוא ניגש ועטף אותה בגופו, מבטיח לה שיהיה
בסדר.

באותו הרגע הם הצליחו אפילו לחבר ביניהם נשיקה, אך ממש ברגע
הזה באותה השנייה, במגע השפתיים הם כבר ידעו שהכול נגמר ולא
ישוב יותר...