לא משנה כמה פעמים אני עובר לידה היא עדיין גורמת לי להפנות את
מבטי אל תוך עיניה, עיניים חומות מדהימות, מלאות בסערות ורגשות
אך שקטות לא פחות. היא פשוט הבן אדם היחיד שאני מסוגל לדמיין
לעצמי אותנו ביחד, שוכבים על המיטה ולא עושים כלום, פשוט כלום,
רק אני והיא ביחד בשבריר שנייה שנמשך לנצח, ואני רק מסתכל
עלייה ואני מרגיש את הלב שלי מנסה לפרוץ החוצה ולחבק אותה רק
מהמחשבה שאנחנו שייכים זה לזו.
אבל אני חייב להמשיך ללכת עד שהיא מחוץ לטווח הראיה שלי ואז
אני חוזר למחשבות היום-יומיות שלי על הלימודים, על התוכניות
שלי לסוף שבוע ועל כל שאר הדברים השוליים שאני קורא להם
"חיים", וכשהיום שלי נגמר אני שוכב לבדי במיטה ומנסה לתכנן
לעצמי איך שאני מחר אפנה אליה ואני אגיד לה איך אני מרגיש
כלפיה והיא תחייך, חיוך ממיס רק בשבלי, אבל זה אף פעם לא קורה,
אני תמיד נשבר ברגע האחרון ופשוט ממשיך ללכת, ואחרי שאני עובר
אני מתחיל לשנוא את עצמי על זה שלא עצרתי לפי התוכנית של אתמול
בלילה.
היום קמתי בבוקר עם הרגשה מוזרה בבטן, אני לא יודע למה אבל
הייתה לי בחילה, אז הלכתי לשירותים להקיא וכשסיימתי שטפתי את
הפנים והרמתי את עייני אל עבר המראה שמעל הכיור, הפנים שלי
נראו אותו דבר אבל העיניים, משהו היה שונה בי ולא הצלחתי להבין
מה.
באותו יום התחלתי כרגיל, סדרתי את התיק, התלבשתי, ירדתי למטה,
אכלתי ארוחת בוקר ויצאתי לבית-ספר,
בדרך שמתי לב לזה שההליכה שלי הייתה קצת שונה, יותר אגרסיבית,
עברתי ליד כמה אנשים גם כן בדרכם לביה"ס
אני חושב שהם אמרו לי שלום אבל אני לא הגבתי, רק המשכתי קדימה
בצעדים נחושים ומבט אינטנסיבי בעיניים
פשוט ממשיך ללכת.
נכנסתי לרחבת ביה"ס ואז ראיתי אותה יושבת על הדשא מתחת לעץ
קוראת לה איזה ספר בהיסטוריה והשיער שלה מתנוסס ברוח זאת הייתה
פשוט תמונה פסטורלית, כמו איזה משהו שרואים על פוסטר, ואז
עשיתי משהו שלא עשיתי אף פעם בעבר, אני ניגשתי אליה, נעצרתי
בערך חצי מטר ממנה ירדתי על ברך אחת תוך כדי שהעיניים שלי
נעולות עליה, היא הרימה את מבטה עלי ואז אמרתי:
"היי", היא החזירה לי את אותה התשובה, "אני ממש מצטער שאני בא
בכזאת ישירות אבל אני כבר שנה וחצי רוצה לגשת אלייך ולהכיר
אותך, אבל פשוט לא הצלחתי לאזור מספיק אומץ עד היום" היא חייכה
והמשכנו לדבר עד תחילת השיעור, וגם קבענו להיפגש אחרי ביה"ס.
עכשיו אנחנו ביחד, אבל עכשיו כשאנחנו שוכבים זה לצד זו ולא
עושים כלום, היא מסתכלת עלי במבט מלא אהבה ואני פשוט שוכב שם,
מסתכל עליה אבל לי יש חיוך פשוט ומאולץ ואני בכלל לא מרגיש את
הלב שלי מנסה לפרוץ החוצה, אולי רק את הקיבה.