חשבתי שזרקתי את התמונות האלו, הייתי בטוחה שזרקתי אותן.
התחלתי לסדר את המגירה שלי, רציתי לשים בה את הדברים של המצלמה
הדיגיטלית ואת מצלמת הווידיאו, ומצאתי את האלבום מהנסיעה
שלנו.
התחלתי לדפדף, איזה חמודה הייתי פעם.
2 תמונות, 5 חסרות, 4 תמונות, 3 חסרות, עמודים מלאים בתמונות,
ופתאום עמודים בלי תמונות.
ידעתי שזרקתי אותן, ידעתי שזרקתי אותה.
בזמן האחרון אני כבר לא חושבת עלייה בכלל, ואני גם לא חושבת
שהיא חושבת עליי.
יש לה את החיים שלה, היא כבר בת 20 ומשהו, אולי אפילו 25. אני
מכירה אותה משהיא הייתה בת... 15, לא? אולי אפילו פחות, אני
כבר לא זוכרת.
לפני כמה שבועות ראיתי אותה בהרצליה. עמדתי עם חברות שלי,
ופתאום היא עברה עם חברים שלה. זיהיתי אותה מהרגע הראשון,
למרות שקיוויתי שאני טועה - ידעתי שזו היא. היא קלטה אותי,
ואני השפלתי מבט והרמתי אותו ישר חזרה אחרי כמה שניות, לראות
אם היא עדיין מסתכלת. היא הסתכלה. היא המשיכה ללכת ואני המשכתי
לדבר, כאילו כלום לא קרה. ראיתי שחברה שלי קלטה אותה גם כן, גם
היא מכירה אותה, היא הדריכה אותה בצופים. למען האמת, היא גם
הדריכה אותי בצופים, הלוואי שזה היה הקשר היחידי שלי איתה.
המשכתי לדפדף בעמודים, תמונות, ותמונות חסרות. נגמרו התמונות,
נשארו עוד דפים ריקים באלבום הילדותי שקניתי כנראה כשהייתי
קטנה וכשפיתחנו את התמונות. יש שם תמונה של איתי שגב עם
פיג'מה, הייתה לו כזו תכנית, אני כבר לא זוכרת איזו.
בסוף האלבום ראיתי את זה. המון תמונות, תמונה אחת על השנייה,
הכל איתה.
אני והיא, אנחנו והיא. כולם... והיא. היא הייתה חלק מכולם. היא
הייתה חלק ממני.
מעניין אם היא יודעת איזה חלק היא הייתה ממני. מעניין אם אני
הייתי חלק ממנה כמו שהיא הייתה חלק ממני. אני חושבת שכן.
איזה חמודות היינו ביחד. יש תמונה שלנו כשאנחנו ישנות, כל כך
קרובות, למרות שזו הייתה מיטה גדולה. רואים שישנתי טוב כשהיא
הייתה. יש תמונה שלה מחבקת אותי מאחור וברקע רואים את פריז.
תמונה יפה, אני בטוחה שהיא הייתה אחת התמונות האהובות עליי
באותה תקופה. אני זוכרת אותך יותר יפה, כנראה שמה שקרה גרם לך
להיות מכוערת בעיני.
איזה מצחיק איך שהכל השתנה.
איזה מצחיק שבשנת 96' את היית אחת הנבחרות עליי, בטח כל כך
שמחתי שיש לי אותך, כזו בוגרת, למרות שהיית בגיל שאני עכשיו.
בטח חשבתי שאני כל כך ילדותי, שאני אוהבת אותך ככה, ובטח אהבת
את זה. מעניין אם הייתי תלותית, את זה אני לא זוכרת. אני רק
זוכרת שאהבתי כשבאת. אהבתי אותך.
איך הכל השתנה... כמה שהייתי תמימה.
היו לי חיים טובים בשנת 96'. ועכשיו, 8 שנים אחרי, אני רק
חולמת על אותה התקופה.
ועכשיו, 8 שנים אחרי, אני עדיין לא מסוגלת לזרוק את התמונה.