איך?
זאת השאלה הראשונה שעברה לי בראש כשהודיעו לי על המצב, על מה
שעומד לקרות.
איך דבר כזה קרה לו?! איך זה יכול להיות שהוא חולה?!
כל ילד גדל בהבנה שהוריו בלתי מנוצחים, הכי חזקים שיש, ועד
היום האחרון הוא הוכיח לי שזה נכון. לא משנה מה - תמיד עם חיוך
על הפנים.
אני יכולה לעמוד פה ולספר הרבה סיפורים עליו, ועל איזה בן אדם
מיוחד הוא היה. כמו שפעם הוא לקח אותי לסלון ורקד איתי, ומי
שמכיר את אבא שלי יודע שהוא לא רקדן. אבל באותו היום הוא לקח
אותי ופשוט רקד איתי. שאלתי אותו למה הוא לא תמיד רוקד ככה
לפני כולם? ואז הוא הסתכל עליי והבטיח לי שבחתונה שלי הוא
ירקוד איתי ככה מול כולם, ואני כבר הייתי בטוחה שזה יקרה, אבל
תראו איך הוא הצליח להפתיע אותי.

בתשעת החודשים האחרונים אני למדתי להכיר צד אחר באבא שלי, מעין
אבא אחר. יותר פגיע ויותר דאגן, אבל החיבוק שלו אותו חיבוק.
בימים האחרונים הוא כבר בקושי היה איתנו, אבל כל פעם ששמע את
הקול שלנו, ארבעת הבנות, הוא ישר היה פותח עין אחת ונותן נשיקה
וחיבוק, אבל כל זה בלית ברירה, כי הוא מכיר את הבנות שלו,
ואנחנו לא נפסיק לעצבן עד שלא נקבל את הנשיקה שלנו. תאמינו לי,
אני מתחרטת על הרבה דברים שעשיתי בתשעת החודשים האחרונים, תמיד
אני חושבת על מה יכולתי לעשות אחרת, מה היה קורה אם הייתי
נשארת באותו היום בבית, אולי הייתי מצליחה להיפרד, או לפחות
לקבל עוד חיבוק אחד.

בבוקר של יום העצמאות העירו אותי  בשש בבוקר ואמרו לי שזהו זה,
נגמר.
ושוב השאלה הזאת עלתה לי לראש. איך?!
איך נסתדר עכשיו לבד? איך נסתדר בלי ההערות שלך על הבוקר על
הלבוש שלנו, ואיך שהוא קצר מידי ולא מתאים לבי"ס? איך נסתדר
בלי הטלפונים שלך כל 5 דקות, לוודא איפה אנחנו ואם אנחנו בסדר?
איך נגיע עכשיו למקומות בזמן, בלי שאתה תעמיד את ארבעת הבנות
בזמנים? איך נסתדר בלי החיוך שלך על הבוקר ובלילה?
איך, איך, הרבה איך. אבל האיך הכי גדול הוא איך נסתדר בלי אבא
שלנו?! עם מי נריב על תחנות הרדיו במכונית?  מי יתחקר את
החברים שלנו ויפחיד אותם, למרות שלא כל כך הפחדת... מי עוד
יכול לחזור מיום עבודה ארוך, ועוד לקבל שלוש כפות רגלים, כשכל
אחת מבקשת שיעשה לה מסאג'? מי עוד ישב בבית, יצפה בכדורגל,
ויצעק לעצמו גול כל פעם כשהקבוצה שלו מבקיעה? ועוד אח"כ לספוג
ארבעה מבטים של אי הבנה למה הוא כל כך מתלהב מזה שהכדור נכנס
לשער? כל זה ועוד הרבה, ואין אף אחד שיוכל להחליף אותך, אפילו
לא אימא, למרות שיהיה מצחיק לראות אותה צועקת לטליוזיה למה
השופט נתן לו כרטיס אדום!

תאמינו לי, הבן אדם הזה עבר הרבה בבית של ארבע בנות. אין דבר
אחד שהוא לא הבין בתחומים של מוזיקה וטלויזיה. לפעמים הוא היה
יותר מעודכן מאתנו...  אין דבר שהוא לא הבין שקשור לבנות,
ממידת החזייה הנכונה עד לשמפו הכי טוב ובריא לשיער. חלום של כל
אבא - בית עם ארבע בנות, כל בוקר לשמוע את הריבים על הבגדים,
שדווקא זאת רצתה את החולצה ההיא כשהשניה רצתה אותה, או כשכל
הבנות ביחד מקבלות באותו הזמן בחודש, שזה בכלל חגיגה!!! אנשים
עוד היום בהלם שנשארו לו שערות על הראש... אבל מה שכן הוא היה
תמים, כי הוא באמת חשב שבית מלא בנות משמע בית נקי ומסודר,
תמיד יש מי שיעשה כלים וכביסה ותאמינו לי - אם הבית היה נקי זה
לא היה בזכותנו.

טוב, עכשיו אפשר להבין מי ירשה מאימא את יכולת דיבור היתר...
אני בטוחה שאבא היה אומר לי להפסיק לדבר לפני 3 דקות.
אז אני רק אגיד ככה, אני מסתכלת פה על כולם, ורואה אנשים שאני
בטוחה שהכירו את אבא שלי בדרך זו או אחרת, אם זה מרק חיוך והיי
על הבוקר (ועל מה לא הייתי מותרת כדי לראות את החיוך הזה רק
עוד פעם אחת), או ישיבה בפאב מדברים על החיים ועבודה. אבא שלי
אולי עזב, אבל השאיר הרבה מאחוריו: חברים, משפחה, אישה, בנות
ואפילו כלבה. כל מה ומי שאתם רואים היום זה אבא שלי. זה מה
שהוא השאיר.