יושבים, מחליפים מבטים,
ובינינו דממה שוררת,
בזמן הזה עוברים בי כל כך הרבה לבטים,
ואתה שואל "מה קרה" ואני כלום לא אומרת.

לפתע, עוברות מול עיניי כל כך הרבה תמונות,
מכה בי גל של כאב בלתי נשלט,
עיניי מתמלאות דמעות קטנות קטנות,
ואתה שולח אליי את אותו המבט...

המבט שקורע לי את הלב לעשרות גזרים,
אתה מנסה להבין מה זה קרה לי פתאום,
ובראשי עולים כל כך הרבה דברים שאינני יודעת איך מסבירים,
ודמעות יורדות על פניי טיפות טיפות, המילים חנוקות בפי ואני
משתתקת במקום.

רוצה רק להגיד לך שאותך אני אוהבת,
שהכול יסתדר בינינו מכיוון שהרגש מסוגל על הכול להתגבר,
הרי את הכוח בחודשים האחרונים רק ממך אני שואבת,
ואתה מפציר בי שאפסיק לבכות, שאירגע, אומר שהכול יהיה בסדר,
ואני, אני ממשיכה בשלי, אך הכאב משתק אותי ואינני מצליחה לתת
לך הסבר.

ושוב, אתה שואל למה הדמעות,
ופתאום, אני עצמי לא יודעת למה הן זולגות,
איכשהו מבטך תמיד מצליח להשכיח ממני את כל הצרות,
לפתע, מרגישה אני שוב בטוחה, בזרועותיך המחבקות והמגינות.

הסתכלת לי כל כך עמוק בעיניים, ואני בשלך,
ובאותה הדקה הצלחתי לראות מעט אור בקצה המנהרה,
לא ראיתי את הבבואה שלי משתקפת מעיניך, אלא אותי יחד איתך.
מאותו הרגע ידעתי, שעליך לעולם לא אוותר, והרגשתי בטוחה
שאהבתנו היא חסרת גבולות ולא משנה מה יקרה, אנו נהיה יחד בטוב
וברע.