נדנדת הגבול של שחור ואור
מעלה מעלה אותי ונפשי
אותו מקום
פעם בודד, עכשיו את לצידי
בבית הנטוש על אותה גבעה
הגיונות על החיים, כמה שחורה המרה
אז במבוכיי רוצע
אותו מקום
פעם בעצמי, עכשיו בך נוגע
פעם הליכתי הייתה ארוכה, מחפשת מטרה
צעדים גדולים נחפזים בדריכה
הקיץ הוא קשה ומפנה עורף
אותו מקום
פעם יבש, עכשיו חורף
עכשיו- היא מילת תפילה
רגעים שמצטברים לערימת התקווה
בתוך חזי ליבי רוקד
אותו מקום
פעם צופה עכשיו סוגד
"המקום אותו מקום" יצחק
אומר לעשיו
הנדנדה בבית הנטוש
פעם ועכשיו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|